חלק ג, פרק יח

חלק ג, פרק יח

הדרגתיות בהשגחה הפרטית

1	השגחה מדורגת לפי השגת השכל של כל אדם לעצמו הנחה א) לאחר מה שהקדמתי (ג,יז21 ואילך) על ייחודיות ההשגחה על מין האדם לבדו מכל שאר מיני בעלי החיים, אומר: הנחה ב) ידוע שאין מין מצוי מחוץ לדעת; אלא המין ושאר המונחים הכוללים הם עניינים מחשבתיים, כידוע לך, וכל מצוי מחוץ לדעת אינו אלא פרט או פרטים.	ובעד מא קדמתה מן תכ'ציץ אלענאיה בנוע אלאנסאן וחדה מן סאיר אנואע אלחיואן אקול, אנה קד עלם אן ליס פי כ'ארג' אלד'הן נוע מוג'וד, בל אלנוע וסאיר אלכליאת מעאני ד'הניה כמא עלמת, וכל מוג'וד כ'ארג' אלד'הן אנמא הו שכ'ץ או אשכ'אץ.
2	מסקנה: שכל אישי) כיוון שהדבר נודע, נודע שהשפע האלוהי שאנו מוצאים שדבק במין האדם, כלומר השכל האנושי, אינו אלא השכלים הפרטיים המצויים, והוא מה ששופע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה. מסקנה: השגחה אישית) כיוון שהדבר כך, מתחייב לפי מה שציינתי בפרק הקודם שכל אחד מפרטי האדם שקיבל מאותו שפע חלק רב יותר בהתאם להכנת חומרו ואימונו – ההשגחה עליו רבה יותר בהכרח, אם ההשגחה באה בעקבות השכל כמו שציינתי. סיכום) נמצא שההשגחה האלוהית אינה על כל פרטי מין האדם בשווה, אלא יש שוני בהשגחה עליהם כשוני שלמותם האנושית.	פאד'א עלם הד'א פקד עלם אן אלפיץ' אלאלאהי אלמוג'וד מתצלא בנוע אלאנסאן אעני אלעקל אלאנסאני אנמא הו מא וג'ד מן אלעקול אלשכ'ציה, והו מא פאץ' עלי זיד ועמר וכ'אלד ובכר. ואד'א כאן ד'לך כד'לך פילזם עלי מא ד'כרתה פי אלפצל אלמתקדם אן אי שכ'ץ מן אשכ'אץ אלנאס נאל פי ד'לך אלפיץ' חט'א אופר בחסב תהיו מאדתה וריאצ'תה כאנת אלענאיה בה אכת'ר צ'רורה אן כאנת אלענאיה תאבעה ללעקל כמא ד'כרת, פלא תכון אלענאיה אלאלאהיה באשכ'אץ נוע אלאנסאן כלהא עלי אלסוא, בל תתפאצ'ל אלענאיה בהם כתפאצ'ל כמאלהם אלאנסאני.
3	לפי עיון זה נובע בהכרח שהשגחתו יתעלה על הנביאים היא רבה מאוד ובהתאם לדרגותיהם בנבואה, והשגחתו על אנשי המעלה והצדיקים היא בהתאם למעלתם וצדיקותם. כי מידה זו של שפיעת השכל האלוהי היא נבואה) שגרמה לנביאים לדבר מעשה) ויישרה את מעשי הצדיקים חכמה) והשלימה את ידיעות אנשי המעלה במה שידעו. בורים מורדים) ואילו הבורים המורדים – בהתאם למידת העדרו של אותו שפע מהם, הפך מעמדם לחסר חשיבות, והם נכללו במערכת של שאר פרטי בעלי החיים, "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהילים מט,יג; כא). לכן הוקל להורגם, ואפילו נצטווינו על כך, כשיש בדבר תועלת.	ובחסב הד'א אלנט'ר ילזם צ'רורה אן תכון ענאיתה תע(א)לי באלאנביא עט'ימה ג'דא ועלי חסב מראתבהם פי אלנבוה, ותכון ענאיתה באלפצ'לא ואלצאלחין עלי חסב פצ'להם וצלאחהם, אד' ד'לך אלקדר מן פיץ' אלעקל אלאלאהי הו אלד'י אנטק אלאנביא וסדד אפעאל אלצאלחין וכמל עלום אלפצ'לא במא עלמוא, ואמא אלג'אהלון אלעצאה פבחסב מא עדמוא מן ד'לך אלפיץ' האן אמרהם ואנתסקוא פי נט'אם סאיר אשכ'אץ אנואע אלחיואן נמשל כבהמות נדמו, ולד'לך סהל קתלהם בל אמר בה ללמנאפע.
4	ראיות להשגחה הפרטית עניין זה הוא יסוד מיסודי התורה, ועליו היא בנויה. כוונתי לכך שההשגחה היא על כל אחד ואחד מפרטי בני האדם בהתאם אליו. התבונן כיצד הכתובים התבטאו במפורש על ההשגחה על פרטי מצבי האבות בעיסוקיהם ואפילו ברווחיהם, ומה שהובטח להם על כך שהשגחה תילווה אליהם. א) נאמר לאברהם: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" (בראשית טו,א). ב) ונאמר ליצחק: "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ" (שם כו,ג). ג) ונאמר ליעקב: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (שם כח,טו). ד) ונאמר לאדון הנביאים: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שמות ג,יב). ה) ונאמר ליהושע: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ [לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ]" (יהושע א,ה). כל זה אמירה מפורשת על ההשגחה עליהם כמידת שלמותם.	והד'א אלגרץ' הו קאעדה מן קואעד אלשריעה ועליה מבנאהא, אעני עלי אן אלענאיה בשכ'ץ שכ'ץ מן אשכ'אץ אלאנסאן בחסבה. תאמל כיף נץ עלי אלענאיה בג'זאיאת אחואל אלאבות פי תצרפאתהם וחתי פי כסבהם, ומא ועדוא בה מן אצחאב אלענאיה להם, קיל לאברהם אנכי מגן לך, וקיל ליצחק ואהיה עמך ואברכך, וקיל ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וקיל לסיד אלנביין כי אהיה עמך, וקיל ליהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, והד'א כלה תצריח באלענאיה בהם עלי קדר כמאלהם.
5	ונאמר על ההשגחה על אנשי המעלה וזניחת הבורים: "רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ" (שמואל־א ב,ט). כלומר: הינצלותם של חלק מבני האדם מן הצרות והיפגעותם של אחרים מהן, אינם בהתאם לכוחותיהם הגופניים ולנטיותיהם הטבעיות, והוא שאמר: "כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ"; אלא הדבר הוא בהתאם לשלמות ולחסרון, כלומר קרבתם לה' או ריחוקם ממנו. לכן הקרובים אליו מוגנים ביותר: "רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר", ואילו הרחוקים ממנו מופקרים ליד המקרה, ואין מה ששומר עליהם ממה שיארע להם, כהולך בחושך, שאובדנו מובטח.	וקיל פי אלענאיה באלפצ'לא ואהמאל אלג'אהלין רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש, יקול אן סלאמה' בעץ' אשכ'אץ אלנאס מן אלאפאת ווקוע בעצ'הם פיהא ליס ד'לך בחסב קואהם אלבדניה ואסתעדאדאתהם אלטביעיה, הו קולה כי לא בכח יגבר איש, בל ד'לך בחסב אלכמאל ואלנקץ, אעני קרבהם מן אללה או בעדהם, פלד'לך כאן אלקריבון מנה פי גאיה' אלוקאיה רגלי חסידיו ישמר, ואלבעידון מנה מערצ'ון למא אתפק אן יציבהם וליס ת'ם מא יקיהם עמא יטרי, כאלמאשי פי אלט'לאם אלד'י עטבה מצ'מון.
6	על ההשגחה על אנשי המעלה נאמר גם: א) "שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו [אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה]" (תהילים לד,כא), ב) "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים [וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם]" (שם,טז), ג) "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ [עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי]" (שם צא,טו-טז). הפסוקים שנאמרו בעניין זה, כלומר בהשגחה על פרטי בני האדם כמידת שלמותם ומעלתם, רבים מספור.	וקיל פי אלענאיה באלפצ'לא איצ'א שומר כל עצמותיו ו[כ](ג)ו', עיני י"י אל צדיקים ו[כ](ג)ו', יקראני ואענהו ו[כ](ג)ו', ואלנצוץ אלתי ג'את פי הד'א אלמעני אכת'ר מן אן תחצי, אעני פי אלענאיה באשכ'אץ אלנאס עלי קדר כמאלהם ופצ'להם.
7	דעות הפילוסופים על הדגם המדורג גם הפילוסופים ציינו עניין זה. אבו נצר (אלפאראבי) אמר בהקדמת פירושו לספר "אתיקה ניקומאכית" של אריסטו: "בעלי היכולת להעביר את עצמם ממידה (מוסרית) אל מידה (נעלה יותר) – הם אלה שאפלטון אמר עליהם שהשגחת האל עליהם רבה יותר".	וקד ד'כר אלפלאספה איצ'א הד'א אלמעני. קאל אבו נצר פי צדר שרחה לכתאב ניקומאכ'יא לארסטו, קאל, ואמא אלד'ין להם קדרה אן ינקלוא אנפסהם מן כ'לק אלי כ'לק פאולאיך הם אלד'ין קאל אפלאטון פיהם אן ענאיה' אללה בהם אכת'ר.
8	סיכום: מודל של התאמה בין המקרא לפילוסופיה התבונן כיצד נקודת מבט זו הביאה אותנו להכרת נכונות דברי כל הנביאים עליהם השלום על ההשגחה הפרטית המיוחדת לכל פרט ופרט כמידת שלמותו, וכיצד הדבר מתחייב מצד העיון מאחר שההשגחה באה בעקבות השכל כמו שציינו (פסקה 2). דחיית השגחה מינית) ואין נכון לומר "ההשגחה היא על המינים ולא על הפרטים" כמו חלק משיטות הפילוסופים שהתפרסמו, כי אין מצוי מחוץ לדעת מלבד הפרטים, ובאותם הפרטים דבק השכל האלוהי; נמצא אפוא שההשגחה היא דווקא על אותם הפרטים. הזמנה) התבונן בפרק זה כראוי לו ויתבססו לך על ידו כל יסודי התורה, ויתאימו לך לדעות עיוניות פילוסופיות, ויסתלקו האבסורדים, ויתברר לך כיצד היא צורת ההשגחה.	פתאמל כיף אכ'רג'נא הד'א אלנחו מן אלאעתבאר למערפה' צחה' מא ג'אוא בה אלאנביא כלהם עליהם אלסלאם מן אלענאיה אלשכ'ציה אלכ'ציצה בשכ'ץ שכ'ץ עלי קדר כמאלה, וכיף הד'א לאזם מן ג'הה' אלנט'ר אד'א כאנת אלענאיה תאבעה ללעקל כמא ד'כרנא, ולא יצח אן נקול (אן) אלענאיה נועיה לא שכ'ציה כמא שהר מן בעץ' מד'אהב אלפלאספה, אד' ליס ת'ם מוג'וד כ'ארג אלד'הן גיר אלאשכ'אץ, ובהאולא אלאשכ'אץ אתצל אלעקל אלאלאהי, פאלענאיה אד'א אנמא הי בהאולא אלאשכ'אץ. פתאמל הד'א אלפצל חק תאמלה תסלם לך קואעד אלשריעה כלהא בה, ותטאבק לך ארא נט'ריה פלספיה, ותרתפע אלשנאעאת, ותתצ'ח לך צורה' אלענאיה כיף הי.
9	לקראת הפרק הבא: השגחה אלוהית וידיעה אלוהית לאחר מה שהזכרנו על דעות אנשי העיון על ההשגחה וכיצד מנהיג האל את העולם, אסכם לך גם את דעת אנשי אומתנו על הידיעה (האלוהית) (בפרק הבא), ודברים שיש לי לומר בעניין (בפרקים כ-כא).	ובעד מא ד'כרנאה מן ארא אהל אלנט'ר פי אלענאיה ותדביר אללה ללעאלם כיף הו, אלכ'ץ לך איצ'א ראי אהל מלתנא פי אלעלם, וכלא[ם](מא) לי פי ד'לך: