חלק ג, פרק כא
חלק ג, פרק כא
בין ידיעת האל לידיעת המתבונן
| 1 |
ההבדל בין היוצר לבין מי שמתבונן ביצירה
יש הבדל גדול בין ידיעתו של היוצר את מה שיצר, לבין ידיעתם של אחרים את אותה יצירה. כי היצירה נוצרה על פי ידיעת יוצרה, ואם כן יצירתו את מה שיצר באה בעקבות ידיעתו; ואילו אחֵר המתבונן ביצירה זו וכולל אותה בידיעתו – ידיעתו באה בעקבות היצירה. |
פרק כביר בין עלם אלצאנע במא צנע ועלם גירה בד'לך אלמצנוע, וד'לך אן אלשי אלמצנוע (אן )[אנ]צנע עלי ופק עלם צאנעה פצאנעה אד'א(') אנמא צנעה מא צנע תאבע(א) לעלמה, ואמא אלגיר אלד'י יתאמל הד'א אלמצנוע ויחיט עלמה בה פעלמה תאבע ללמצנוע, |
| 2 | היוצר) דוגמה לכך היא יוצר שעשה תיבה שנעות בה משקולות על ידי זרימת מים כך שהיא מורה על השעות שעברו מן היום או מן הלילה. כל זרימת המים שבה, ושינוי מקום זרימתם, וכל חוט שנמשך, וכל כדורית שיורדת – את כל זה יוצרהּ משיג ויודע, ואין הוא יודע את התנועות האלה בשל התבוננותו בתנועות אלה המתחדשות כעת, אלא להפך: אותן תנועות המתחדשות כעת מתחדשות דווקא על פי ידיעתו.המתבונן) ואילו המתבונן בכלי הזה אינו כן, אלא כל אימת שהמתבונן רואה תנועה מסוימת מתחדשת לו ידיעה, וככל שהוא מוסיף להתבונן מיתוספות ידיעותיו ומתחדשות בזו אחר זו, עד שהוא רוכש על ידן את ידיעת כל הכלי.מגבלות המתבונן א) ואילו היינו מניחים שתנועותיו של אותו כלי הן אינסופיות – לא היתה ידיעתו של המתבונן כוללת את כולן לעולם.ב) כמו כן המתבונן אינו יכול לדעת אף אחת מן התנועות הללו לפני שהתחדשה, שהרי הוא יודע את מה שהוא יודע רק מתוך מה שהתחדש. | מת'אל ד'לך אן אלצאנע אלד'י עמל הד'ה אלכ'זאנה אלתי תתחרך פיהא את'קאל בג'רי אלמא פתדל עלי מא מצ'י מן אלנהאר או אלליל מן אלסאעאת, כל מא יסיל פיהא מן אלמא ותגיר וצ'ע סילאנה, וכל כ'יט ינג'ד'ב, וכל בנדקה תנזל, כל ד'לך מדר[ו]ך מעלום ענד צאנעהא, ומא עלם תלך אלחרכאת מן אג'ל תאמלה הד'ה אלחרכאת אלחאדת'ה אלאן, בל אלאמר באלעכס, וד'לך אן תלך אלחרכאת אלחאדת'ה אלאן אנמא חדת'ת עלי ופק עלמה. וליס כד'לך אלד'י יתאמל תלך אלאלה, בל אלמתאמל כל[ ]מא ראי חרכה' מא אסתג'ד לה עלם, ולא יזאל יתאמל ועלומה תתזיד ותתג'דד אולא אולא (מ)[ח]תי יכתסב עלם ג'מלה' אלאלה מנהא, ולו קדרת אן חרכאת תלך אלאלה לא תתנאהי לכאן אלמתאמל לא יחיט עלמא בהא אבדא, ולא ימכן אלמתאמל איצ'א אן יעלם חרכה מן תלך אלחרכאת קבל חדות'הא, אד' אנמא יעלם מא יעלם ממא יחדת'. |
| 3 |
ההבדל בין היוצר לבין האדם
ידיעתנו) זהו המצב באשר למכלול המציאות ויחסה אל ידיעתנו וידיעתו יתעלה. כי אנחנו יודעים כל מה שאנחנו יודעים רק בשל ההתבוננות במצויים, ולכן ידיעתנו אינה חלה על מה שעתיד להיות ולא על האינסופי, וידיעותינו מתחדשות ומתרבות בהתאם לדברים שאנו רוכשים מהם את ידיעתם.ידיעת האל) והוא יתעלה אינו כך, כוונתי שאין הוא יודע את הדברים מתוכם כך שיהיו ריבוי והתחדשות, אלא אותם דברים באים בעקבות ידיעתו הקודמת שקבעה אותם כפי שהם: א) מציאותו של נבדל (מחומר), ב) או מציאותו של פרט בעל חומר יציב, ג) או מציאותו של בעל חומר עם פרטים משתנים הנוהג על פי סדר שאינו משתבש ואינו משתנה. לכן אין לו יתעלה ריבוי ידיעות ולא חידוש ושינוי של ידיעה, כי בכך שהוא יודע את אמיתת עצמותו שאינה משתנה הוא יודע את כל מה שמתחייב מכל מעשיו. |
והכד'א אלחאל פי ג'מלה' אלוג'וד ונסבתה אלי עלמנא ועלמה תע(א)לי, וד'לך אנא נחן אנמא נעלם כל מא נעלם מן קבל תאמל אלמוג'ודאת, פלד'לך לא יתעלק עלמנא במא סיכון ולא במא לא יתנאהי, ועלומנא מתג'דדה מתכת'רה בחסב אלאשיא אלתי מנהא נכתסב עלמהא, והו תע(א)לי ליס כד'לך, אעני אנה ליס יעלם אלאשיא מן קבלהא פיקע אלתעדד ואלתג'דד, בל תלך אלאשיא תאבעה לעלמה אלמתקדם אלמקרר להא בחסב מא הי עליה, אמא וג'וד מפארק, או וג'וד שכ'ץ ד'י מאדה ת'אבת, או וג'וד ד'י מאדה מתגיר אלאשכ'אץ תאבע לנט'אם לא יכ'תל ולא יתגיר, פלד'לך לא יכון ענדה תע(א)לי תכת'ר עלום ולא תג'דד ותגיר עלם, לאנה בעלמה חקיקה' ד'אתה אלגיר מתגירה עלם ג'מיע מא לזם אפעאלה כלהא, |
| 4 |
מסקנה: פער בלתי ניתן לגישור בין האדם לבין האל
מסקנה) לרצות להבין בשכלנו כיצד הוא הדבר, הוא לרצות שנהיה אנחנו הוא, והשגתנו השגתו.אם כן מה שראוי שיאמין מחפש האמת הכן, הוא שאין נעלם ממנו יתעלה שום דבר, אלא הכול גלוי לידיעתו, שהיא עצמותו, ושבלתי אפשרי לנו בשום אופן לדעת אופן זה של השגה. אילו ידענו כיצד הוא, היה לנו אותו שׂכל שהוא משיג בו באופן זה של השגה – וזה דבר שאינו יכול להתקיים במציאות אלא לו יתעלה, והוא עצמותו. |
וכוננא נרום אן נעקל נחן כיף ד'לך הו כוננא נרום אן נכון נחן הו ואדראכנא אדראכה. פאלד'י ינבגי ללמחקק אלמנצף אן יעתקד, אנה תע(א)לי לא יכ'פי ענה שי בוג'ה, בל אלכל מכשוף לעלמה אלד'י הו ד'אתה, ואן ד'לך אלנחו מן אלאדראך מחאל אן נעלמה נחן בוג'ה, ולו עלמנא כיף הו לכאן ענדנא ד'לך אלעקל אלד'י בה ידרך הד'א אלנחו מן אלאדראך, והד'א שי לא יוג'ד פי אלוג'וד אלא לה תע(א)לי והו ד'אתה. |
| 5 |
הבהרת משמעותה של המסקנה משלושת הפרקים הקודמים
הבן זאת. כי אני אומר שזה מופלא "גריב" מאוד ודעה נכונה, שאם מתחקים אחריה אין מוצאים בה אף טעות וסילוף ואין נלווים אליה אבסורדים, ואין מיוחס בה חסרון לאל. כי בדברים נכבדים ונעלים אלה אי אפשר בשום אופן להשיג הוכחה לגביהם, לא לפי דעתנו, קהל הדתיים, ולא לפי דעת הפילוסופים לפי דעותיהם השונות בשאלה זו. וכל מושאי החקירה שאי אפשר להביא עליהם הוכחה, ראוי שתינקט לגביהם הדרך שנקטנו בשאלה זו, כלומר שאלת ידיעת האלוה את מה שזולתו. הבן זאת. |
פאפהם הד'א, פאני אקול אנה גריב ג'דא וראי צחיח, אד'א תתבע לא יוג'ד פיה שי מן אלגלט ולא מן אלתמויה, ולא תלחקה אלשנאעאת, ולא [י]נסב בה ללה נקץ, אד' הד'ה אלמעאני אלג'לילה אלעט'ימה לא ימכן חצול ברהאן עליהא בוג'ה, לא בחסב ראינא מעשר אלמתשרעין ולא בחסב ראי אלפלאספה עלי חסב אכ'תלאפהם פי הד'ה אלמס(א)לה, וכל אלמטאלב אלתי לא יקום עליהא ברהאן ינבגי אן יתבע פיהא הד'א אלטריק אלתי תבענאהא פי הד'ה אלמס(א)לה, אעני מסאלה' עלם אלאלאה במא סואה, פאפהמה: |
