חלק ג, פרק כד

חלק ג, פרק כד

הניסיון בתורה כדוגמה ופרסום לדעות אמת

1	פתיחה עניין הנסיון מוקשה מאוד גם הוא, והוא מן הקשיים הגדולים שבתורה. התורה הזכירה אותו בשישה מקומות, כמו שאבאר לך בפרק זה.	אמר אלנסיון איצ'א משכל ג'דא, והו מן אעט'ם משכלאת אלשריעה, ואלתורה ד'כרתה פי סתה מואצ'ע כמא אבין לך פי הד'א אלפצל.
2	דעה שגויה: הניסיון בא להרבות שכר מה שמפורסם בקרב בני האדם בעניין הנסיון, שה' מביא על האדם פגעים מבלי שחטא לפני כן כדי שיגדל שכרו – חוסר ביסוס) יסוד זה אינו נזכר בתורה בכתוב גלוי בשום אופן, ואין בתורה מה שפשוטו ("חיצוניותו") "ט'אהר" מביא להעלות על הדעת בדמיון שווא את העניין הזה, מלבד מקום אחד מששת המקומות, שאני עתיד לבאר את משמעותו (פסקה 8). דחייה עקרונית) היסוד הדתי המנוגד לדעה זו, הוא דבריו יתעלה: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דברים לב,ד). גם לא כל החכמים מחזיקים בדעה המונית זו, כי הם אמרו: "אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון" (בבלי שבת נה,א). זוהי הדעה שראוי לכל דתי בר דעת להאמין בה, לא שייוחס לה' עוול, חלילה לו מכך, עד שנאמין בחפותו ובשלמותו של פלוני ושמה שאירע לו אינו מגיע לו בדין.	אמא מא הו משהור ענד אלנאס מן אמר אלנסיון והו אן ינזל אללה אפאת באלשכ'ץ דון אן יתקדם לה ד'נב כי יעט'ם אג'רה פאן הד'ה קאעדה לם תד'כר פי אלתורה בנץ ג'לי בוג'ה, ולא פי אלתורה מא יוהם ט'אהרה הד'א אלמעני, גיר מוצ'ע ואחד מן אלסתה מואצ'ע וסאבין מעני ד'לך, ואלקאעדה אלשרעיה צ'ד הד'א אלראי, הו קולה תע(א)לי אל אמונה ואין עול. ולא כל אלחכמים איצ'א ירון הד'א אלראי אלג'מהורי, לאנהם קד קאלוא אין מיתה בלא חטא (ואין)[ולא] יסורין בלא עון. והד'א הו אלראי אלד'י ינבגי אן יעתקד(ה) כל מתשרע ד'ו עקל, לא אן ינסב אלט'לם ללה תע(א)לי ענה חתי (י)[נ]עתקד בראה' זיד מן אלאת'אם וכמאלה ואנה לם יסתחק מא נזל בה.
3	פשט הכתוב: הניסיון בא לחשוף את רמת האמונה אלא פשט "ט'אהר" הנסיונות הנזכרים בתורה באותם מקומות הוא שהם באו בתור מבחן ובדיקה כדי לדעת את מידת אמונתו (=ביטחונו) של אותו אדם או אותה אומה, או מידת צייתנותו. ועניין זה הוא הקושי הגדול, א) ובפרט פרשת העקידה, שלא ידעו אותה אלא ה' ושניהם (=אברהם ויצחק), ונאמר לו: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים [אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי]" (בראשית כב,יב), ב) וכן דבריו: "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' [אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם]" (דברים יג,ד), ג) וכן דבריו: "[לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ] לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ [הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא]" (שם ח,ב).	אמא ט'אהר אלנסיונות אלמד'כורה פי אלתורה פי תלך אלמואצ'ע פאנהא ג'את פי מערץ' אלאמתחאן ואלאכ'תבאר חתי יעלם קדר אימאן ד'לך אלשכ'ץ או אלאמה או קדר טאעתה, והד'א אלמעני הו אלמשכל אלעט'ים, ובכ'אצה קצה' אלעקידה אלתי לם יעלמהא גיר אללה והמא, וקיל לה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים (אתה)[וכו'], וכד'לך קולה כי מנסה י"י אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את י"י ו[כ](ג)ו', וכד'לך קולה לדעת את אשר בלבבך ו[כ](ג)ו',
4	הדעה הנכונה: הניסיון הוא דוגמה ומופת והריני לפתור לך את כל הקשיים האלה. דע שמטרתו ומשמעותו של כל נסיון שנאמר בתורה היא כדי שבני האדם ידעו מה ראוי להם לעשות או מה עליהם להאמין. ונמצא שמשמעות הנסיון היא שייעשה מעשה מסוים שאין הכוונה למעשה הזה עצמו, אלא הכוונה שיהווה דוגמה שינהגו לפיה וילכו בעקבותיה.	והאנא אחל לך ג'מיע הד'ה אלמשכלאת. אעלם, אן כל נסיון ג'א פי אלתורה אנמא גרצ'ה ומענאה ליעלם אלנאס מא ינבגי להם אן יפעלוא או מא יג'ב אן יעתקדוא, פכאן מעני אלנסיון אן יפעל פעל[א] מא ליס אלקצד שכ'ץ ד'לך אלפעל בל אלקצד אן יכון מת'אלא יקתדי בה ויקפי את'רה,
5	ניסיון נביא השקר: פרסום אהבת האל והוודאות באמונת האמת אהבה) נמצא שאין פירוש "שרח" דבריו "לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים" (שם יג,ד) הוא "כדי שה' ידע זאת", כי הוא כבר יודע; אלא הרי זה כמו דבריו "לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות לא,יג), שמשמעותם: "כדי שידעו האומות". אמונה) כן אמר: אם יקום אדם הטוען לנבואה, ותראו את הטעיותיו הגורמות לדמיון שווא שהן אמת – דעו שזהו דבר שה' רצה להודיע בו לאומות את מידת הוודאות שלכם בתורתו יתעלה, ואת מידת השגתכם את אמיתתו, ושאינכם הולכים שולל אחר כל רמאי, ואמונתכם (=ביטחונכם) בה' אינה ניתנת לערעור. דבר זה יהווה משענת לכל דורש אמת, שיבקש מבין ההאמנות את זו המביאה ליציבות כזו שאין שמים בה לב למי שעושה מופת, מאחר שהוא קורא ל(האמין ב)דברים בלתי אפשריים. השימוש במופת אינו מועיל אלא למי שקורא להאמין בדבר אפשרי, כמו שביארנו במשנה תורה (יסודי התורה ח,ב-ג; ט,ב-ה).	פקולה לדעת הישכם אהבים ליס שרחה ליעלם אללה ד'לך, לאנה קד עלם, בל ד'לך מת'ל קולה לדעת כי אני י"י מקדשכם, אלד'י מענאה לתעלם אלמלל. כד'לך קאל אנה אד'א קאם מדעי נבוה וראיתם איהאמאתה תוהם אלצחה פאעלמוא אן ד'לך אמר אראד אללה בה אעלאם אלמלל קדר תיקנכם לשריעתה תע(א)לי ואדראככם לחקיקתה, ואנכם לא תנכ'דעו[א](ן) בכ'דעה' כ'אדע ולא יכ'תל אימאנכם באללה, פיעתמד ד'לך כל טאלב חק, ויטלב מן אלאעתקאדאת מא ית'בת הד'א אלת'באת לא ילתפת מעה למתחד במעג'ז לאנה דעא ללממתנעאת, ואנמא יפיד אלתחדי במעג'ז למדעי ממכן כמא בינא פי משנה תורה.
6	ניסיון המן: פרסום האמונה ותחכום ההתמודדות במדבר אזכור א) מאחר שהתברר שמשמעות "לָדַעַת" כאן היא "כדי שידעו בני האדם", כך משמעות דבריו על המן "לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו אִם לֹא" (דברים ח,ב) היא: כדי שידעו זאת האומות, ויפורסם בעולם שמי שמתמסר לעבודתו יתעלה, ה' יפרנס אותו ממקור שאינו עולה על הדעת. אזכור ב) על עניין זה עצמו נאמר על המן כשירד לראשונה: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" (שמות טז,ד), כלומר: כדי שילמד מכך כל לומד לקח, ויראה האם ההתמסרות לעבודתו מועילה ומַספקת או שאינה מספקת.	ואד' ותבין אן מעני לדעת הנא ליעלמוא אלנאס, כד'לך קולה פי אלמן למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא מענאה לתעלם אלמלל ד'לך, וישהר פי אלעאלם אן מן אנקטע לעבאדתה תע(א)לי רזקה מן חית' לא יט'ן, וען הד'א אלמעני בעינה קיל פי אלמן פי אול נזולה למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, יעני ליעתבר בהד'א כל מעתבר וירי הל אלאנקטאע לעבאדתה מפיד וכאף א[ו](ם) ליס בכאף.
7	אזכור ג) דבריו על המן גם בפעם השלישית: "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ – לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח,טז) יכולים להביא לדמיון שווא שיש שה' מביא על אדם טורח כדי ששכרו יגדל. אך למען האמת אין הדבר כן, אלא משמעות דברים אלה היא אחת משתיים: א) הראשונה היא העניין החוזר ונשנה במן באמירה הראשונה והשנייה, כלומר כדי שייוודע אם ההתמסרות לה' מַספקת כדי להתפרנס ומניחה מן הטורח והעמל או לא. ב: הרגל 1) או שמשמעות "נַסֹּתֶךָ" היא "כדי להרגילך", על פי הפסוק: "לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ [הַצֵּג עַל הָאָרֶץ]" (שם כח,נו). והרי הוא כאומר: הוא יתעלה הקדים להרגילכם בסבל במדבר, כדי שתגדל רווחתכם כשתיכנסו לארץ. ודבר זה נכון, כי היציאה מן הטורח אל המנוחה מהנה יותר מן ההתמדה במנוחה. ב: הרגל 2) וידוע שלולא סבלם וטורחם במדבר לא היו יכולים לכבוש את הארץ ואף לא להילחם. התורה כבר אמרה זאת במפורש: "[וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא] כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (שמות יג,יז-יח). כי חיי הרווחה מסלקים את אומץ הלב, ודוחק המחיה והטורח מביאים לאומץ לב, והיא הטובה שבאה מעניין זה באחריתם.	אמא קולה איצ'א פי אלמן ת'אלת' מרה המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך פהו יוהם אנה קד יתעב אללה אלשכ'ץ כי יעט'ם אג'רה, וליס חקיקה' אלאמר הכד'א, בל מעני הד'א אלכלאם אחד מעניין, אחדהמא הו אלמעני אלמתכרר פי אלמן פי אלקול אלאול ואלת'אני והו ליעלם הל אלאנקטאע ללה כאף פי אלרזק ומריח מן אלתעב ואלנצב או לא. או יכון מעני נסותך ליעודך מן קולה לא נסתה כף רגלה (וגו'), כאנה יקול אנה תע(א)לי תקדם בתעוידכם אלשקא פי אלבריה ליעט'ם נעימכם אד'א דכ'לתם אלבלאד, והד'א צחיח, לאן אלכ'רוג' מן אלתעב (אלי א)[ל]לראחה אלד' מן אלדואם עלי אלראחה, ומעלום אנה לולא שקא(ו)הם ותעבהם פי אלבריה למא אמכנהם פתח אלבלאד ולא אלקתאל, קד נצת אלתורה ד'לך כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, לאן אלרפאהיה תד'הב אלשג'אעה וצ'נך אלעיש ואלתעב יוג'ב אלשג'אעה והי אלטובה אלתי ג'את (פי)[מן] הד'ה אלקצה באחריתם.
8	מעמד הר סיני בא לניסיון עתידי: פרסום בעולם בוודאות אמונת האמת אשר לדבריו "[אַל תִּירָאוּ,] כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים" (שם כ,טז) – הוא הדבר עצמו שנאמר במשנה תורה (=חומש דברים) על מתנבא בשם עבודה זרה: "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם" (דברים יג,ד) שכבר ביארנו את עניינו (פסקה 5). הסבר) וכן כאן במעמד הר סיני אמר להם: "אל תיראו, כי המעמד הגדול הזה שראיתם לא היה אלא כדי שתשיגו ודאות בהיותכם עדים לו, כדי שאם ינסה ה' אלהיכם אתכם בנביא שקר שיטען לסתור את מה ששמעתם, תפורסם מידת אמונתכם (=ביטחונכם), תהיו יציבים ולא יימוטו רגליכם. כי אילו באתי אליכם כשליח, כדבריכם, כך שהייתי אומר לכם מה שנאמר לי מבלי שתשמעוהו (ישירות) – הייתם עלולים לדמות בטעות שיש אמת במה שאמר זולתי, אם יבוא אליכם עם דבר שיסתור את מה שהודעתיכם, לולא הייתם שומעים אותו במעמד זה".	ואמא קולה כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים פהו אלמעני בעינה אלמקול פי משנה תורה פי מתנבא בשם עבודה זרה כי מנסה י"י אלהיכם אתכם אלד'י קד בינא מענאה, כד'לך הנא פי מעמד הר סיני קאל להם לא תכ'אפוא, אן הד'א אלמשהד אלעט'ים אלד'י ראיתם אנמא כאן כי יחצל לכם אליקין באלמשאהדה, מן חית' אד'א נסה י"י אלהיכם אתכם בנביא שקר ידעו לנקץ' מא קד סמעתמוה לישהר קדר אימאנכם תת'בתוא ולא תזל אקדאמכם, ולו ג'י[א]תכם רסולא כמא זעמתם ואקול לכם מא קיל לי ולא תסמעונה לכאן ימכן אן תתוהמוא צחה' מא פי (יד) גירי אד'א אתאכם בנקיץ' מא אכ'ברתכם בה לו לם תסמעוה פי הד'א אלמשהד.
9	ניסיון העקידה: פרסום אהבת ה' ויראתו, ווודאות הנבואה אשר לפרשת אברהם בעקידה – היא כוללת שני עניינים חשובים שהם מיסודי התורה. מטרת העקידה א: שיא אהבת ה') העניין האחד הוא להודיענו עד היכן מגיעות האהבה לה' יתעלה והיראה ממנו. שיא) בפרשה זו, שאין דומה לה, הוא ציווה לא על מסירות ממון ולא על מסירות נפש, אלא זהו המרב שיכול להיות במציאות, שאין להעלות בדמיון שטבע האדם ייענה לכך. כלומר: שאדם עקר, בשיא ההשתוקקות לילד, בעל עושר רב ומעמד נכבד, הרוצה שתהיה מזרעו אומה, ונולד לו ילד לאחר שהתייאש – כמה גדולה תהיה אהבתו העזה וחיבתו אליו! אבל מתוך יראתו מפניו יתעלה ואהבת קיום מצוותו, הקל באותו ילד אהוב, וזנח את כל התקוות שתלה בו, והזדרז לשוחטו לאחר מהלך כמה ימים – בשיקול דעת) כי אילו ביקש לעשות זאת מיד כשנצטווה, היה זה מעשה מתוך תדהמה ובלבול בלא התבוננות מעמיקה. אך כשעשה זאת לאחר כמה ימים מאז שנצטווה, הרי עשה מתוך מחשבה ושיקול דעת שלם, והתבוננות באמיתות ציוויו יתעלה ואהבתו ויראתו. ואין לטעון למצב אחר ולא לייחס זאת לשום היפעלות. אברהם כמופת) כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או יעשהו עני, אלא רק בשל החובה המוטלת על בני האדם לאהבתו יתעלה ויראתו, לא מתוך תקווה לגמול ולא ליראה מעונש, כמו שביארנו בכמה מקומות (פה"מ, הקדמה לפרק חלק; משנה תורה תשובה י). על כן אמר לו המלאך: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי]" (בראשית כב,יב), כלומר: במעשה זה, שבגללו תיקרא "יְרֵא אֱלֹהִים", יֵדעו כל בני האדם עד היכן מגיעה יראת ה'.	ואמא קצה' אברהם פי אלעקידה פתצ'מנת מעניין עט'ימין המא מן קואעד אלשריעה, אלמעני אלואחד הו אעלאמנא חד אלאהבה ללה תע(א)לי ואליראה מנה לאי חד תנתהי, פאמר בהד'ה אלקצה אלתי לא יעאדלהא לא בד'ל מאל ולא בד'ל נפס, בל הד'א אגיא מא ימכן אן יקע פי אלוג'וד ממא לא יתכ'יל אן טבאע אלאנסאן תג'יב לד'לך והו אן יכון רג'ל(א) עקימא פי גאיה' אלשוק לולד וד'א נעמה כבירה ווג'אהה ומות'ר(א) אן תכון מן נסלה מלה וג'אה אלולד בעד אליאס, כיף יכון ולועה בה ומחבתה לה, לכן ענד כ'ופה תע(א)לי ומחבה' אמתת'אל אמרה תהאון בהד'א אלולד אלחביב ואטרח כל מא אמל פיה ובאדר לד'בחה בעד סיר איאם, לאנה לו ראם פעל ד'לך לחינה ענד ורוד אלאמר עליה לכאן פעל דהשה ואצ'טראב בגיר תאמל מסתקצי, אמא כונה יפעל ד'לך בעד איאם מן ורוד אלאמר עליה פהו פעל ען פכרה ורויה צחיחה ואעתבאר חק אמרה תע(א)לי ומחבתה וכ'ופה, ואנה לא ינבגי אן תדעי חאלה אכ'רי ולא יות'ר אנפעאל בוג'ה, לאן אברהם אבינו מא באדר לד'בח יצחק כ'ופא מן אללה איאך (אן) יקתלה או יפקרה, בל למג'רד מא יתעין עלי אלאדמיין מן מחבתה תע(א)לי וכ'ופה, לא לתרג'י ת'ואב ולא לכ'וף עקאב כמא בינא פי עדה' מואצ'ע, פקאל אלמלאך לה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה [וכו'], יעני אן בהד'א אלפעל אלד'י בה יטלק עליך ירא אלהים יעלם ג'מיע אלאדמיין חד יראת י"י מא הו.
10	מטרת התורה: יראה) דע שעניין זה הודגש והובהר בתורה, ונאמר שתכלית מכלול התורה כולה, על הציוויים והאיסורים וההבטחות והסיפורים הכלולים בה – אינה אלא דבר אחד, והוא היראה ממנו יתעלה, כמו שנאמר: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה [אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ]" (דברים כח,נח). זהו אחד משני העניינים המכוונים בעקידה.	ואעלם אנה קד אכד הד'א אלמעני פי אלתורה ובינה, וד'כר אן גאיה' ג'מלה' אלתורה כלהא במא אשתמלת עליה מן אמר ונהי וועד ואכ'באר אנמא הו שי ואחד והו אלכ'וף מנה תע(א)לי, והו קולה אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו', פהד'א אחד אלמעניין אלמקצודין באלעקידה.
11	מטרת העקידה ב: אמיתת הנבואה) העניין השני הוא להודיענו שהנביאים בטוחים באמיתתו של מה שבא אליהם מאת ה' בהתגלות. שלא יחשוב מישהו שמכיוון שהדבר בחלום ובמראה, כמו שביארנו (ב,מא-מד), ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שמה שהם שומעים או בא אליהם כמשל לא יהיה ודאי, או שיתערב בו דמיון שווא כלשהו. על כן רצה להודיענו שהנביא מחזיק כאמת ודאית כל מה שהוא רואה במראה הנבואה, ואין הוא מסופק בשום דבר ממנו, ודינו בעיניו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל. הראיה) הראיה לכך היא שהוא הזדרז לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כמו שנצטווה, אף על פי שאותו ציווי היה בחלום או במראה. ואילו היו הנביאים מסופקים בחלום הנבואה, או היה להם ספק במה שהם משיגים במראה הנבואה או כיוצא בו, לא היו מזדרזים לעשות מה שהטבע סולד ממנו, ונפשו (של אברהם) לא היתה נענית לעשות מעשה כה מסוכן זה מספק.	ואלמעני אלת'אני ליעלמנא תחקיק אלאנביא למא יאתיהם מן קבל אללה באלוחי, לאן לא יט'ן אלט'אן אנה למא (אן) ד'לך בחלום ובמראה כמא בינא ובוסאטה' אלקוה אלמתכ'ילה, קד לא יכון מא יסמעונה או מא ימת'ל להם יקינא, או יכ'אלטה והם מא, פאראד אן יעלמנא אן כל מא יראה אלנבי פי מראה הנבואה חק יקין ענד אלנבי לא ישך פי שי מנה בוג'ה, וחכמה ענדה חכם אלאמור אלוג'ודיה כלהא אלמדרכה באלחואס או באלעקל, ודליל ד'לך כונה באדר בד'בח בנו יחידו אשר אהב כמא אמר ואן כאן ד'לך אלאמר בחלום או במראה, ולו כאן ישכל עלי אלאנביא אלמנאם באלנבוה או יכון ענדהם שך פי מא ידרכונה במראה הנבואה או שבהה למא באדרוא למא תאבאה אלטבאע, ולא כאן תג'יב נפסה אן תפעל הד'א אלפעל אלעט'ים כ'טרה מספק,
12	סיכום: אברהם כמופת) בצדק היה ראוי שפרשה זו – העקידה – תהיה על ידי אברהם ובאדם כמו יצחק. כי אברהם אבינו הוא שהתחיל להודיע את ייחוד ה' ואימות הנבואה, ולהנציח דעה זו ולמשוך אליה את בני האדם. נאמר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח,יט). וכמו שהלכו אחר דעותיו הנכונות והמועילות הנשמעות ממנו, כך חובה ללכת אחר הדעות הנלמדות ממעשיו, ובייחוד מעשה זה, שאימת בו את יסוד אמיתות הנבואה והודיע לנו על ידו עד היכן מגיעה תכלית יראת ה' ואהבתו.	ובאלחק כאן ינבגי אן תכון הד'ה אלקצה עלי יד אברהם ופי מת'ל יצחק אעני אלעקידה, אד' אברהם אבינו הו אלמבתדי בתעריף אלתוחיד ואת'באת אלנבוה ותכ'ליד הד'א אלראי וג'ד'ב אלנאס אליה, קאל כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט, פכמא תבעוא אראה אלצחיחה אלנאפעה אלמסמועה מנה כד'לך ילזם אן תתבע אלארא אלמאכ'וד'ה מן אפעאלה, ובכ'אצה הד'א אלפעל אלד'י צחח בה קאעדה' צחה' אלנבוה וערפנא בה גאיה' יראת י"י ואהבתו אין תנתהי.
13	חתימה כך ראוי שיובנו ענייני הנסיונות, לא שה' יתעלה רוצה לבחון ולבדוק אדם (או: דבר) כדי שידע מה שלא ידע לפני כן, חלילה חלילה לו ממה שמדמיינים הבורים השוטים במחשבתם הרעה. דע זאת.	פהכד'א ינבגי אן תפהם מעאני אלנסיונות, לא אן אללה תע(א)לי יריד אן ימתחן אמרא ויכ'תברה חתי יעלם מא לם יכן יעלמה מן קבל, תע(א)לי ת'ם תע(א)לי עמא יתכ'ילה אלג'אהלון אלבלה בסו פכרהם. פאעלם הד'א: