חלק ג, פרק לו

חלק ג, פרק לו

קבוצה א: דעות יסודיות

1	דעות נכונות: תועלת ברורה המצוות שהקבוצה הראשונה כוללת, והן הדעות שמנינו בהלכות יסודי התורה – הטעם של כולן ברור. אם תתבונן בהן אחת אחת תמצא את נכונותה של אותה דעה, ושהיא דבר מוכח.	אלמצ[ו]ות אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלאולי והי אלארא אלתי אחצינאהא פי הלכות יסודי התורה, כלהא בינה' אלעלה, תאמלהא ואחדה ואחדה תג'ד צחה' ד'לך אלראי, ואנה אמר ברהאני.
2	לימוד וכיבוד המלמדים: הוקרת הידע לשם השגתו ללמוד וללמד) וכן יש תועלת ברורה לכל הזירוז וההדגשה ללמוד וללמד, כי אם לא יושג ידע, לא יושגו לא מעשה מתוקן ולא דעה נכונה. כבוד ויראה) גם לכיבוד נושאי התורה יש תועלת ברורה, כי אם לא תוחדר בנפשות רוממות כלפיהם לא יישמעו דבריהם באשר לדעות ולמעשים שהם ידריכו אליהם. המצוה הזאת כוללת גם סיגול תכונת הבושה, כוונתי למה שנאמר "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (ויקרא יט,לב).	וכד'לך כל מא ג'א מן אלחץ' ואלתאכיד פי אלתעלם ואלתעלים בין אלפאידה, לאנה אן לם יחצל עלם לא יחצל עמל צאלח ולא ראי צחיח. ואכראם חמלה' אלשריעה איצ'א בין אלפאידה, לאנה אן לם תתצ'ע להם עט'מה פי אלנפוס לא יסמע קולהם פי מא ירשדון אליה מן אלארא ואלאעמאל. ופי צ'מן הד'ה אלמצוה איצ'א אלתכ'לק באלחיא, אעני קולה מפני שיבה תקום.
3	שבועה בשם ה': רוממות ה' בכלל קבוצה זו גם הציווי שנצטווינו להישבע בשמו, ונאסר עלינו להפר שבועה, ולהישבע לשווא. הטעם לכל זה ברור, שהוא כדי לרומם אותו יתעלה, ואלה הם מעשים המביאים להאמנה ברוממותו.	ומן הד'ה אלג'מלה איצ'א אלאמר אלד'י אמרנא באלימין באסמה, ונהינא ען חנת' אלימין, וען אימאן אללגו, כל הד'א בין אלעלה אנה תעט'ימא לה תע(א)לי, פהד'ה אעמאל תוג'ב אעתקאד עט'מתה.
4	תפילה בעת צרה: ביסוס הדעה על ההשגחה וכן הציווי שנצטווינו לזעוק אליו יתעלה בבוא כל צרה, כוונתי למה שנאמר: "[וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם] וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת [וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם]" (במדבר י,ט), בכלל קבוצה זו. כי זוהי פעולה שעל ידה מתקבעת הדעה הנכונה: שהוא יתעלה משיג את מצבינו ושבידו לתקנם אם נציית ולקלקלם אם נחטא, ולא שנאמין שזה מקרה ודבר אקראי. זוהי משמעות דבריו: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי [וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי – וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם]" (ויקרא כו,כא), כלומר: כשאביא עליכם את הפגעים האלה כעונש לכם – אם תתייחסו לפגעים האלה כאילו הם מקרה, אוסיף לכם מן הדבר הזה שאתם חושבים למקרה, בעוצמה ובקושי רבים יותר, והם דבריו: "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי – וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (שם,כז-כח). כי אמונתם שדבר זה הוא מקרה היא מן הדברים המביאים לכך שיתמידו בדעותיהם הנפסדות ובמעשיהם הרעים ושלא ישובו מהם, כמו שנאמר: "הִכִּיתִי אֹתָם וְלֹא חָלוּ" (ירמיהו ה,ג; ושם: הִכִּיתָה). ולכן נצטווינו לקרוא אליו יתעלה ולהתחנן לו ולזעוק לפניו בכל עת צרה.	וכד'לך אלאמר אלד'י אמרנא באסתצראכ'ה תע(א)לי ענד כל שדה, אעני קולה והרעותם בחצוצרות, ה[י](ו) מן הד'ה אלג'מלה. לאנה פעל ית'בת בה אלראי אלצחיח, והו אנה תע(א)לי מדרך אחואלנא ובידה אצלאחהא אד'א טענא, ואפסאדהא אד'א עצינא, לא אן נעתקד ד'לך אתפאקא ואמר(א) ערץ', והד'א הו מעני קולה ואם תלכו עמי קרי, יעני אני אד'א אנזלת בכם הד'ה אלאפאת עקאבא לכם, אן חמלתם תלך אלאפאת מחמל אלאתפאק פאזידכם מן ד'לך אלאתפאק בזעמכם אשדה ואצעבה, והו קולה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, לאן אעתקאדהם אן ד'לך אתפאק ממא יוג'ב דואמהם עלי אראיהם אלפאסדה ואעמאלהם אלט'למיה ולא ירג'עון ענהא, כמא קאל הכית[י](ה) אותם ולא חלו, פלד'לך אמרנא באלדעא לה תע(א)לי ואלהרע אליה ואלצראך' בין ידיה ענד כל מלמה.
5	תשובה, וידוי, קרבנות על שגגות ותעניות: תקווה לתיקון ברור שגם התשובה היא מן הקבוצה הזאת, כלומר מן הדעות שמציאות בני הדת לא תהיה סדירה אלא אם מאמינים בהן. כי בהכרח יחטא האדם וייכשל, אם בבורות לגבי דעה או מידה שהוא מבכר אף על פי שבאמת אין היא רצויה, או בהתגברות תאווה או כעס. ואילו האמין האדם שאין מרפא לשבר הזה לעולם, היה מתמיד בתעייתו, ואולי אף חוטא עוד יותר, מאחר שלא נותרה לו עצה. אך האמנת התשובה מאפשרת לו לחזור למוטב ולשוב למצב טוב יותר ושלם יותר ממה שהיה בו לפני שחטא. לכן רבו המעשים המקבעים את הדעה הזאת, הנכונה והמועילה מאוד, כוונתי לוִדויין, לקרבנות על השגגות כמו גם על חלק מהזדונות, ולתעניות. הדבר המשותף לתשובה מכל חטא הוא עזיבתו, וזוהי תכליתה של דעה זו. סיכום) אם כן התבררה תועלתם של כל אלה.	ובין הו אן אלתשובה איצ'א מן הד'ה אלג'מלה, אעני מן אלארא אלתי לא ינתט'ם וג'וד אשכ'אץ אלמתשרעין אלא באעתקאדהא, לאנה לא בד לשכ'ץ מן אן יכ'טי ויזל, אמא בג'הלה פי ראי יות'רה או כ'לק והו גיר מות'ר באלחקיקה, או בגלבה' שהוה או גצ'ב, פלו אעתקד אלשכ'ץ אן לא ג'ברה להד'א אלצדע אבדא לדאם פי צ'לאלה, וקד רבמא זאד פי עציאנה אד' לם תבק לה חילה, אמא מע אעתקאד אלתובה פהו ינצלח וירג'ע לאחסן חאל ולאכמל ממא כאן קבל אן יעצי. ולד'לך כת'רת אלאעמאל אלמת'בתה להד'א אלראי אלצחיח אלנאפע ג'דא, אעני אלודויין ואלקרבנות עלי אלסהו, וכד'לך איצ'א עלי תעמד בעץ' את'אם, ואלתעניות. ואלאמר אלעאם ללתובה מן כל ד'נב אלאקלאע ענה פתלך גאיה' הד'א אלראי, פהד'ה כלהא קד באנת פאידתהא: