189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק ב}}
{{כותרת|המונחים אלוהים, האמת והטוב. החטא ועונשו}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות המונח אלוהים}}
{{קו}}לפני שנים הקשה לי אדם מלומד קושיה מופלאה, {{מונח|גריב}} ראוי להתבונן בקושיה ובתשובתנו לפתרונה. ולפני שאפרט את הקושיה ופתרונה אומר שכל דובר עברית יודע שהמונח {{עברית|"אלהים}}" משותף {{אינדקס|א)}} לאלוה {{אינדקס|ב)}} ולמלאכים {{אינדקס|ג)}} ולשופטים מנהיגי המדינות. וכבר ביאר {{עברית|אנקלוס הגר}} עליו השלום, ואמת מה שביאר, שבפסוק "{{עברית|וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע}}" {{הפניה|(בראשית ג,ה)}} הכוונה למשמעות האחרונה, ואמר (בתרגומו): "{{עברית|וּתְהוֹן כְּרַבְרְבִין}}" (=ותהיו כגדולים, כנכבדים).</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אעתרצ'ני רג'ל עלומי מנד' סנין אעתראצ'א גריבא, ינבגי תאמל אלאעתראץ' וג'ואבנא פי פכה. וקבל אן אד'כר אלאעתראץ' ופכה אקול, אנה קד עלם כל עבראני אן אסם {{עברית|אלהים}} משתרך ללאלאה ואלמלאיכה ואלחכאם מדברי אלמדן, וקד בין {{עברית|אנקלוס הגר}} ע"אס – ואלצחיח מא בינה - אן קולה {{עברית|והייתם כאלהים יודעי טוב ורע}} יראד בה אלמעני אלאכ'יר, קאל {{עברית|ותהון כרברבין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השאלה: במה נענש אדם}}
{{קו}}ולאחר שהקדמנו את רב-המשמעיות של המונח הזה, נחל לפרט את הקושיה. אמר המקשה: ייראה מפשוטם {{מונח|ט'אהר}} של מקראות שהכוונה הראשונה באדם הייתה שיהיה כשאר בעלי החיים, בלא שכל ובלא מחשבה {{מונח|פכרה}} ולא יבחין בין טוב לרע, וכאשר חטא (=מרה, לא ציית), הביא לו חטאו את השלמות הגדולה הזו המיוחדת לאדם, והיא שתהיה לו אותה יכולת הבחנה הנמצאת בנו, שהיא העניין הנכבד ביותר שיש לנו, והוא המגדיר את מהותנו {{מונח|ג'והר}}. וזה מפליא {{מונח|עג'יב}}, שהעונש על החטא הוא מתן שלמות שלא הייתה לו, והיא השכל. ואין זה אלא כאמירתו של מי שאמר: בן אדם חטא והפליג ברשע, ועל כן הפך לכוכב בשמיים. זו הייתה כוונת הקושיה ומשמעותה, אף שלא נוסחה בלשון זה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד תוטיה' אשתראך הד'א אלאסם נאכ'ד' פי ד'כר אלאעתראץ'. קאל אלמעתרץ', יבדו מן ט'אהר אלנץ אן אלקצד אלאול באלאנסאן אן יכון כסאיר אלחיואן לא עקל לה ולא פכרה ולא יפרק בין אלכ'יר ואלשר, פלמא עצא אוג'בת לה מעציתה הד'א אלכמאל אלעט'ים אלכ'ציץ באלאנסאן, והו אן יכון לה הד'א אלתמייז אלמוג'וד פינא אלד'י הו אשרף אלמעאני אלמוג'ודה לנא ובה נתג'והר. פהד'א הו אלעג'ב, אן יכון עקאבה עלי מעציתה אעטאה כמאלא לם יכן לה והו אלעקל, ומא הד'א אלא כקול מן קאל אן שכ'צא מן אלנאס עצא ואפרט פי אלט'לם פמסך וג'על כוכבא פי אלסמא. הד'א כאן גרץ' אלאעתראץ' ומעאניה ואן לם יכן בהד'א אלנץ,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|התשובה: באיבוד הדעת}}
{{קו}}שמע את תוכן תשובתנו. אמרנו: אתה המעיין בהרהורים ראשוניים ומחשבות מזדמנות, והחושב להבין ספר שהוא הַדרכת הראשונים והאחרונים בכך שיעבור עליו במקצת הזמנים שהוא פנוי בהם מן השתייה והבעילה, כמי שעובר על אחד מספרי ההיסטוריה או אחד מן השירים – התיישב בדעתך ותראה שאין הדבר כפי שהעלית בהרהוריך הראשוניים, אלא כפי שיתבאר מתוך העיון בדבר הזה. והוא שהשכל שה' השפיע על האדם, והוא שלמותו האחרונה, הוא שקיבל {{עברית|אדם}} לפני חטאו, ולגבי השכל נאמר על האדם שהוא {{עברית|בצלם אלהים ובדמותו}} {{הפניה|(ראו בראשית א,כו-כז)}}. ובגללו דיבר אליו (ה') וציווה אותו, כמו שנאמר: "{{עברית|וַיְצַו ה' אֱלֹהִים [}}עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ]" {{הפניה|(בראשית ב,טז)}}, ואין ציווי לבהמות ולא לחסרי שכל, ובשכל מבחינים בין האמת לבין השקר, וזה היה לאדם באופן מושלם. אך המגונה והנאה הוא מן המפורסמות, לא מן המושכלות. משום שאין אומרים "השמים כדוריים – נאה" ו"הארץ שטוחה – מגונה", אלא אומרים "אמת" ו"שקר". וכך בלשוננו ייאמר על הנכון והכוזב {{עברית|אמת ושקר}}, ועל הנאה והמגונה {{עברית|טוב ורע}}, ובשכל מכיר האדם את ה{{עברית|אמת}} מן ה{{עברית|שקר}}, וכך הוא בכל הדברים המושכלים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואסמע אגראץ' ג'ואבנא נחן. קלנא, יא איהא אלנאט'ר באואיל כ'ואטרה וסואנחה, ומן ט'ן אנה יפהם כתאבא הו הדאיה' אלאולין ואלאכ'רין במרורה עליה פי בעץ' אוקאת אלפראג מן אלשרב ואלנכאח כמרורה עלי תאריך' מן אלתואריך' או שער מן אלאשעאר, תת'בת ותאמל פליס אלאמר כמא ט'ננתה באול כ'אטר, בל כמא יבין ענד אלתאמל להד'א אלכלאם, וד'לך אן אלעקל אלד'י אפאצ'ה אללה עלי אלאנסאן והו כמאלה אלאכ'יר הו אלד'י חצל {{עברית|לאדם}} קבל מעציתה, ובה קיל פיה אנה {{עברית|בצלם אלהים ובדמותו}}, ומן אג'לה כאן מכ'אטבא ווצי כמא קאל {{עברית|ויצו י"י אלהים וכו'}}, ולא תכון אלוציה ללבהאים ולא למן לא עקל לה, ובאלעקל יפרק בין אלחק ואלבאטל, והד'א כאן מוג'ודא פיה עלי כמאלה ותמאמה. אמא אלקביח ואלחסן פהו פי אלמשהוראת לא פי אלמעקולאת, לאנה לא יקאל אלסמא כריה חסן ואלארץ' בסיטה קביח, בל יקאל חק ובאטל, וכד'לך פי לסאננא יקאל ען אלחק ואלבאטל {{עברית|אמת ושקר}}, וען חסן וקביח {{עברית|טוב ורע}} פבאלעקל יערף אלאנסאן אל{{עברית|אמת}} מן אל{{עברית|שקר}}, והד'א יכון פי אלאמור אלמעקולה כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">וכשהיה במצבו המושלם, עם תכונותיו הטבעיות ומושכלותיו שבעבורם נאמר עליו "{{עברית|וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים}}" {{הפניה|(תהלים ח,ו)}}, לא היה לו כלל כוח העוסק במפורסמות ולא יכול היה להשיג אותם, עד שאפילו הגנאי המפורסם ביותר, גילוי הערווה, לא היה גנאי מבחינתו ולא השיג {{מונח|אדראך}} את גנותו. אך כאשר חטא ונטה אחר תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגופניים, כמו שנאמר "{{עברית|כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם}}" {{הפניה|(בראשית ג,ו)}}, נענש בכך שנשללה ממנו אותה השגה {{מונח|אדראך}} שכלית. ולכן לא ציית לציווי שבשל שכלו נצטווה בו, ונקנתה לו השגת {{מונח|אדראך}} המפורסמות ושקע בראיית דברים כמגונים וכנאים, ואז התוודע לגודל מה שאיבד והופשט ממנו ולאיזה מצב הגיע. ולכן נאמר "{{עברית|וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע}}" {{הפניה|(בראשית ג,ה)}} ולא נאמר '{{עברית|יודעי שקר ואמת}}' או '{{עברית|משיגי שקר ואמת}}'. ובדברים ההכרחיים אין {{עברית|טוב ורע}} כלל אלא {{עברית|שקר ואמת}}.</td>
<td class="ar">פלמא כאן עלי אכמל חאלאתה ואתמהא והו מע פטרתה ומעקולאתה אלתי קיל פיה מן אג'להא {{עברית|ותחסרהו מעט מאלהים}}, לם תכן לה קוה תשתגל באלמשהוראת בוג'ה ולא ידרכהא, חתי ולו אבין אלמשהוראת באלקבח והו כשף אלעורה לם יכן ד'לך קביחא ענדה ולא אדרך קבחה פלמא עצא ומאל נחו שהואתה אלכ'יאליה ולד'את חואסה אלג'סמאניה כמא קאל {{עברית|כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים}} עוקב באן סלב ד'לך אלאדראך אלעקלי, ולד'לך עצא אלאמר אלד'י מן אג'ל עקלה וצי בה, וחצל לה אדראך אלמשהוראת וגרק פי אלאסתקבאח ואלאסתחסאן, פחיניד' עלם קדר מא פאתה ומא תערי ענה ופי אי חאלה צאר, ולד'לך קיל {{עברית|והייתם כאלהים יודעי טוב ורע}} ולם יקל {{עברית|יודעי שקר ואמת}} או {{עברית|משיגי שקר ואמת}}, וליס פי אלצ'רורי {{עברית|טוב ורע}} בתה בל {{עברית|שקר ואמת}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות המונח פקח}}
{{קו}}התבונן בנאמר: "{{עברית|וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם}}" {{הפניה|(בראשית ג,ז)}}. לא נאמר '{{עברית|ותפקחנה עיני שניהם ויראו}}', משום שמה שראה לפני כן הוא אשר ראה לאחר מכן. לא היה כיסוי על עיניו שהוסר, אלא נוצר לו מצב אחר, שבו הוא ראה כמגונה מה שלא ראה כמגונה קודם לכן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואתאמל קולה {{עברית|ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם}} לם יקל {{עברית|ותפקחנה}} {{עברית|עיני שניהם ויראו}}, לאן אלד'י ראי קבל הו אלד'י ראי בעד, לם תכן ת'ם גשאוה עלי אלבצר אנג'לת, בל צארת לה חאלה אכ'רי יסתקבח בהא מא לם יכן יסתקבחה מן קבל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">ודע שאותה מילה, כלומר "{{עברית|פקח}}", משמשת רק במשמעות של גילוי הבחנה, לא של התחדשות של ראייה חושית: "{{עברית|וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ}}", {{הפניה|(בראשית כא,יט)}}, "{{עברית|אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים}}" {{הפניה|(ישעיה לה,ה)}}, "{{עברית|פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע}}" {{הפניה|(שם מב,כ)}}, המקביל לנאמר: "{{עברית|אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ}}" {{הפניה|(יחזקאל יב,ב)}}.</td>
<td class="ar">ואעלם אן הד'ה אלכלמה אעני {{עברית|פקח}} לא תקע בוג'ה אלא עלי מעני כשף בצירה לא רויה' חאסה חדת'ת, {{עברית|ויפקח אלהים את עיניה, אז תפקחנה עיני עורים, פקוח אזנים ולא ישמע}}, מת'ל קולה {{עברית|אשר עינים להם לראות ולא ראו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מידה כנגד מידה}}
{{קו}}ומה שאמר על {{עברית|אדם}} "{{עברית|מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ}}" {{הפניה|(איוב יד,כ)}}, פירושו {{מונח|תאויל}} וביאורו {{מונח|שרח}} שכאשר שינה את מגמת פניו גורש, שכן "{{עברית|פנים}}" הוא מונח הגזור מ"{{עברית|פָּנָה}}", משום שהאדם מכוון את פניו אל הדבר שהוא מכוון אליו את רצונו. אמר: כאשר שינה את מגמת פניו וכיוון אל עבר דבר שהיה עליו ציווי קודם לכן שאין לכוון אליו, גורש מ{{עברית|גן}} {{עברית|עדן}}. וזה הוא העונש המותאם מבחינה עיונית לחטא, {{עברית|מדה כנגד מדה}}, משום שהותר לו לאכול מן הדברים הטובים וליהנות במרגוע ובשלווה, וכאשר נהיה חמדן והלך אחרי הנאותיו ודמיונותיו, כמו שאמרנו, ואכל מה שנאסר עליו לאכול – נמנע ממנו הכול, והוכרח לאכול את המאכל הגרוע ביותר, שלפני כן לא ראוי היה לו כמזון, וגם זאת אחרי עמל וטורח, כמו שנאמר "{{עברית|וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ}} {{עברית|[}}וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה]. {{עברית|בְּזֵעַת אַפֶּיךָ}} {{עברית|[}}תֹּאכַל לֶחֶם]" {{הפניה|(בראשית ג,יח-יט)}}, וביאר ואמר "{{עברית|וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה}}" {{הפניה|(בראשית ג,כג)}}. והשווה אותו לבהמות במזונו וברוב מצביו, כמו שאמר "{{עברית|וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה}}", ונאמר בביאור פרשה זו "{{עברית|אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין – נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ}}" {{הפניה|(תהלים מט,יג)}}. ישתבח בעל החפץ שתכליתו וחכמתו (של החפץ) אינם ניתנים להשגה!</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא קולה ען {{עברית|אדם משנה פניו ותשלחהו}}, פאן תאוילה ושרחה למא גיר אתג'אהה טרד, לאן {{עברית|פנים}} אסם משתק מן {{עברית|פנה}}, לאן אלאנסאן בוג'הה יקצד ללשי אלד'י יריד קצדה, פיקול למא גיר אתג'אהה וקצד נחו אלשי אלד'י כאן אלאמר תקדם אליה באן לא יקצדה טרד מן {{עברית|גן עדן}}, וד'לך הו אלעקאב אלנט'יר ללמעציה {{עברית|מדה כנגד מדה}}, לאנה בוח פי אלאכל מן אלאטיאב ואלאלתד'אד' בראחה וטמאניה פלמא שרה ותבע לד'אתה וכ'יאלאתה כמא קלנא ואכל מא נהי ען אכלה מנע מן אלג'מיע, ולזמה אכל אכ'ס אלמאכל אלתי לם תכן לה קבל בגד'א בעד אלתעב ואלנצב כמא קאל {{עברית|וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו' בזעת אפך}} {{עברית|וכו'}}, ובין וקאל {{עברית|וישלחהו י"י אלהים מגן עדן לעבד את האדמה}} וסואה באלבהאים פי אגד'יתה ואכת'ר חאלאתה, כמא קאל {{עברית|ואכלת את עשב השדה}}, וקאל מבין להד'ה אלקצה {{עברית|אדם}} {{עברית|ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו}}. פסבחאן ד'ו אלמשיה אלתי לא תדרך גאיתהא וחכמתהא:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|המונחים אלוהים, האמת והטוב. החטא ועונשו}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות המונח אלוהים}}
{{קו}}לפני שנים הקשה לי אדם מלומד קושיה מופלאה, {{מונח|גריב}} ראוי להתבונן בקושיה ובתשובתנו לפתרונה. ולפני שאפרט את הקושיה ופתרונה אומר שכל דובר עברית יודע שהמונח {{עברית|"אלהים}}" משותף {{אינדקס|א)}} לאלוה {{אינדקס|ב)}} ולמלאכים {{אינדקס|ג)}} ולשופטים מנהיגי המדינות. וכבר ביאר {{עברית|אנקלוס הגר}} עליו השלום, ואמת מה שביאר, שבפסוק "{{עברית|וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע}}" {{הפניה|(בראשית ג,ה)}} הכוונה למשמעות האחרונה, ואמר (בתרגומו): "{{עברית|וּתְהוֹן כְּרַבְרְבִין}}" (=ותהיו כגדולים, כנכבדים).</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אעתרצ'ני רג'ל עלומי מנד' סנין אעתראצ'א גריבא, ינבגי תאמל אלאעתראץ' וג'ואבנא פי פכה. וקבל אן אד'כר אלאעתראץ' ופכה אקול, אנה קד עלם כל עבראני אן אסם {{עברית|אלהים}} משתרך ללאלאה ואלמלאיכה ואלחכאם מדברי אלמדן, וקד בין {{עברית|אנקלוס הגר}} ע"אס – ואלצחיח מא בינה - אן קולה {{עברית|והייתם כאלהים יודעי טוב ורע}} יראד בה אלמעני אלאכ'יר, קאל {{עברית|ותהון כרברבין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השאלה: במה נענש אדם}}
{{קו}}ולאחר שהקדמנו את רב-המשמעיות של המונח הזה, נחל לפרט את הקושיה. אמר המקשה: ייראה מפשוטם {{מונח|ט'אהר}} של מקראות שהכוונה הראשונה באדם הייתה שיהיה כשאר בעלי החיים, בלא שכל ובלא מחשבה {{מונח|פכרה}} ולא יבחין בין טוב לרע, וכאשר חטא (=מרה, לא ציית), הביא לו חטאו את השלמות הגדולה הזו המיוחדת לאדם, והיא שתהיה לו אותה יכולת הבחנה הנמצאת בנו, שהיא העניין הנכבד ביותר שיש לנו, והוא המגדיר את מהותנו {{מונח|ג'והר}}. וזה מפליא {{מונח|עג'יב}}, שהעונש על החטא הוא מתן שלמות שלא הייתה לו, והיא השכל. ואין זה אלא כאמירתו של מי שאמר: בן אדם חטא והפליג ברשע, ועל כן הפך לכוכב בשמיים. זו הייתה כוונת הקושיה ומשמעותה, אף שלא נוסחה בלשון זה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד תוטיה' אשתראך הד'א אלאסם נאכ'ד' פי ד'כר אלאעתראץ'. קאל אלמעתרץ', יבדו מן ט'אהר אלנץ אן אלקצד אלאול באלאנסאן אן יכון כסאיר אלחיואן לא עקל לה ולא פכרה ולא יפרק בין אלכ'יר ואלשר, פלמא עצא אוג'בת לה מעציתה הד'א אלכמאל אלעט'ים אלכ'ציץ באלאנסאן, והו אן יכון לה הד'א אלתמייז אלמוג'וד פינא אלד'י הו אשרף אלמעאני אלמוג'ודה לנא ובה נתג'והר. פהד'א הו אלעג'ב, אן יכון עקאבה עלי מעציתה אעטאה כמאלא לם יכן לה והו אלעקל, ומא הד'א אלא כקול מן קאל אן שכ'צא מן אלנאס עצא ואפרט פי אלט'לם פמסך וג'על כוכבא פי אלסמא. הד'א כאן גרץ' אלאעתראץ' ומעאניה ואן לם יכן בהד'א אלנץ,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|התשובה: באיבוד הדעת}}
{{קו}}שמע את תוכן תשובתנו. אמרנו: אתה המעיין בהרהורים ראשוניים ומחשבות מזדמנות, והחושב להבין ספר שהוא הַדרכת הראשונים והאחרונים בכך שיעבור עליו במקצת הזמנים שהוא פנוי בהם מן השתייה והבעילה, כמי שעובר על אחד מספרי ההיסטוריה או אחד מן השירים – התיישב בדעתך ותראה שאין הדבר כפי שהעלית בהרהוריך הראשוניים, אלא כפי שיתבאר מתוך העיון בדבר הזה. והוא שהשכל שה' השפיע על האדם, והוא שלמותו האחרונה, הוא שקיבל {{עברית|אדם}} לפני חטאו, ולגבי השכל נאמר על האדם שהוא {{עברית|בצלם אלהים ובדמותו}} {{הפניה|(ראו בראשית א,כו-כז)}}. ובגללו דיבר אליו (ה') וציווה אותו, כמו שנאמר: "{{עברית|וַיְצַו ה' אֱלֹהִים [}}עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ]" {{הפניה|(בראשית ב,טז)}}, ואין ציווי לבהמות ולא לחסרי שכל, ובשכל מבחינים בין האמת לבין השקר, וזה היה לאדם באופן מושלם. אך המגונה והנאה הוא מן המפורסמות, לא מן המושכלות. משום שאין אומרים "השמים כדוריים – נאה" ו"הארץ שטוחה – מגונה", אלא אומרים "אמת" ו"שקר". וכך בלשוננו ייאמר על הנכון והכוזב {{עברית|אמת ושקר}}, ועל הנאה והמגונה {{עברית|טוב ורע}}, ובשכל מכיר האדם את ה{{עברית|אמת}} מן ה{{עברית|שקר}}, וכך הוא בכל הדברים המושכלים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואסמע אגראץ' ג'ואבנא נחן. קלנא, יא איהא אלנאט'ר באואיל כ'ואטרה וסואנחה, ומן ט'ן אנה יפהם כתאבא הו הדאיה' אלאולין ואלאכ'רין במרורה עליה פי בעץ' אוקאת אלפראג מן אלשרב ואלנכאח כמרורה עלי תאריך' מן אלתואריך' או שער מן אלאשעאר, תת'בת ותאמל פליס אלאמר כמא ט'ננתה באול כ'אטר, בל כמא יבין ענד אלתאמל להד'א אלכלאם, וד'לך אן אלעקל אלד'י אפאצ'ה אללה עלי אלאנסאן והו כמאלה אלאכ'יר הו אלד'י חצל {{עברית|לאדם}} קבל מעציתה, ובה קיל פיה אנה {{עברית|בצלם אלהים ובדמותו}}, ומן אג'לה כאן מכ'אטבא ווצי כמא קאל {{עברית|ויצו י"י אלהים וכו'}}, ולא תכון אלוציה ללבהאים ולא למן לא עקל לה, ובאלעקל יפרק בין אלחק ואלבאטל, והד'א כאן מוג'ודא פיה עלי כמאלה ותמאמה. אמא אלקביח ואלחסן פהו פי אלמשהוראת לא פי אלמעקולאת, לאנה לא יקאל אלסמא כריה חסן ואלארץ' בסיטה קביח, בל יקאל חק ובאטל, וכד'לך פי לסאננא יקאל ען אלחק ואלבאטל {{עברית|אמת ושקר}}, וען חסן וקביח {{עברית|טוב ורע}} פבאלעקל יערף אלאנסאן אל{{עברית|אמת}} מן אל{{עברית|שקר}}, והד'א יכון פי אלאמור אלמעקולה כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">וכשהיה במצבו המושלם, עם תכונותיו הטבעיות ומושכלותיו שבעבורם נאמר עליו "{{עברית|וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים}}" {{הפניה|(תהלים ח,ו)}}, לא היה לו כלל כוח העוסק במפורסמות ולא יכול היה להשיג אותם, עד שאפילו הגנאי המפורסם ביותר, גילוי הערווה, לא היה גנאי מבחינתו ולא השיג {{מונח|אדראך}} את גנותו. אך כאשר חטא ונטה אחר תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגופניים, כמו שנאמר "{{עברית|כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם}}" {{הפניה|(בראשית ג,ו)}}, נענש בכך שנשללה ממנו אותה השגה {{מונח|אדראך}} שכלית. ולכן לא ציית לציווי שבשל שכלו נצטווה בו, ונקנתה לו השגת {{מונח|אדראך}} המפורסמות ושקע בראיית דברים כמגונים וכנאים, ואז התוודע לגודל מה שאיבד והופשט ממנו ולאיזה מצב הגיע. ולכן נאמר "{{עברית|וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע}}" {{הפניה|(בראשית ג,ה)}} ולא נאמר '{{עברית|יודעי שקר ואמת}}' או '{{עברית|משיגי שקר ואמת}}'. ובדברים ההכרחיים אין {{עברית|טוב ורע}} כלל אלא {{עברית|שקר ואמת}}.</td>
<td class="ar">פלמא כאן עלי אכמל חאלאתה ואתמהא והו מע פטרתה ומעקולאתה אלתי קיל פיה מן אג'להא {{עברית|ותחסרהו מעט מאלהים}}, לם תכן לה קוה תשתגל באלמשהוראת בוג'ה ולא ידרכהא, חתי ולו אבין אלמשהוראת באלקבח והו כשף אלעורה לם יכן ד'לך קביחא ענדה ולא אדרך קבחה פלמא עצא ומאל נחו שהואתה אלכ'יאליה ולד'את חואסה אלג'סמאניה כמא קאל {{עברית|כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים}} עוקב באן סלב ד'לך אלאדראך אלעקלי, ולד'לך עצא אלאמר אלד'י מן אג'ל עקלה וצי בה, וחצל לה אדראך אלמשהוראת וגרק פי אלאסתקבאח ואלאסתחסאן, פחיניד' עלם קדר מא פאתה ומא תערי ענה ופי אי חאלה צאר, ולד'לך קיל {{עברית|והייתם כאלהים יודעי טוב ורע}} ולם יקל {{עברית|יודעי שקר ואמת}} או {{עברית|משיגי שקר ואמת}}, וליס פי אלצ'רורי {{עברית|טוב ורע}} בתה בל {{עברית|שקר ואמת}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות המונח פקח}}
{{קו}}התבונן בנאמר: "{{עברית|וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם}}" {{הפניה|(בראשית ג,ז)}}. לא נאמר '{{עברית|ותפקחנה עיני שניהם ויראו}}', משום שמה שראה לפני כן הוא אשר ראה לאחר מכן. לא היה כיסוי על עיניו שהוסר, אלא נוצר לו מצב אחר, שבו הוא ראה כמגונה מה שלא ראה כמגונה קודם לכן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואתאמל קולה {{עברית|ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם}} לם יקל {{עברית|ותפקחנה}} {{עברית|עיני שניהם ויראו}}, לאן אלד'י ראי קבל הו אלד'י ראי בעד, לם תכן ת'ם גשאוה עלי אלבצר אנג'לת, בל צארת לה חאלה אכ'רי יסתקבח בהא מא לם יכן יסתקבחה מן קבל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">ודע שאותה מילה, כלומר "{{עברית|פקח}}", משמשת רק במשמעות של גילוי הבחנה, לא של התחדשות של ראייה חושית: "{{עברית|וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ}}", {{הפניה|(בראשית כא,יט)}}, "{{עברית|אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים}}" {{הפניה|(ישעיה לה,ה)}}, "{{עברית|פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע}}" {{הפניה|(שם מב,כ)}}, המקביל לנאמר: "{{עברית|אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ}}" {{הפניה|(יחזקאל יב,ב)}}.</td>
<td class="ar">ואעלם אן הד'ה אלכלמה אעני {{עברית|פקח}} לא תקע בוג'ה אלא עלי מעני כשף בצירה לא רויה' חאסה חדת'ת, {{עברית|ויפקח אלהים את עיניה, אז תפקחנה עיני עורים, פקוח אזנים ולא ישמע}}, מת'ל קולה {{עברית|אשר עינים להם לראות ולא ראו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מידה כנגד מידה}}
{{קו}}ומה שאמר על {{עברית|אדם}} "{{עברית|מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ}}" {{הפניה|(איוב יד,כ)}}, פירושו {{מונח|תאויל}} וביאורו {{מונח|שרח}} שכאשר שינה את מגמת פניו גורש, שכן "{{עברית|פנים}}" הוא מונח הגזור מ"{{עברית|פָּנָה}}", משום שהאדם מכוון את פניו אל הדבר שהוא מכוון אליו את רצונו. אמר: כאשר שינה את מגמת פניו וכיוון אל עבר דבר שהיה עליו ציווי קודם לכן שאין לכוון אליו, גורש מ{{עברית|גן}} {{עברית|עדן}}. וזה הוא העונש המותאם מבחינה עיונית לחטא, {{עברית|מדה כנגד מדה}}, משום שהותר לו לאכול מן הדברים הטובים וליהנות במרגוע ובשלווה, וכאשר נהיה חמדן והלך אחרי הנאותיו ודמיונותיו, כמו שאמרנו, ואכל מה שנאסר עליו לאכול – נמנע ממנו הכול, והוכרח לאכול את המאכל הגרוע ביותר, שלפני כן לא ראוי היה לו כמזון, וגם זאת אחרי עמל וטורח, כמו שנאמר "{{עברית|וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ}} {{עברית|[}}וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה]. {{עברית|בְּזֵעַת אַפֶּיךָ}} {{עברית|[}}תֹּאכַל לֶחֶם]" {{הפניה|(בראשית ג,יח-יט)}}, וביאר ואמר "{{עברית|וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה}}" {{הפניה|(בראשית ג,כג)}}. והשווה אותו לבהמות במזונו וברוב מצביו, כמו שאמר "{{עברית|וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה}}", ונאמר בביאור פרשה זו "{{עברית|אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין – נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ}}" {{הפניה|(תהלים מט,יג)}}. ישתבח בעל החפץ שתכליתו וחכמתו (של החפץ) אינם ניתנים להשגה!</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא קולה ען {{עברית|אדם משנה פניו ותשלחהו}}, פאן תאוילה ושרחה למא גיר אתג'אהה טרד, לאן {{עברית|פנים}} אסם משתק מן {{עברית|פנה}}, לאן אלאנסאן בוג'הה יקצד ללשי אלד'י יריד קצדה, פיקול למא גיר אתג'אהה וקצד נחו אלשי אלד'י כאן אלאמר תקדם אליה באן לא יקצדה טרד מן {{עברית|גן עדן}}, וד'לך הו אלעקאב אלנט'יר ללמעציה {{עברית|מדה כנגד מדה}}, לאנה בוח פי אלאכל מן אלאטיאב ואלאלתד'אד' בראחה וטמאניה פלמא שרה ותבע לד'אתה וכ'יאלאתה כמא קלנא ואכל מא נהי ען אכלה מנע מן אלג'מיע, ולזמה אכל אכ'ס אלמאכל אלתי לם תכן לה קבל בגד'א בעד אלתעב ואלנצב כמא קאל {{עברית|וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו' בזעת אפך}} {{עברית|וכו'}}, ובין וקאל {{עברית|וישלחהו י"י אלהים מגן עדן לעבד את האדמה}} וסואה באלבהאים פי אגד'יתה ואכת'ר חאלאתה, כמא קאל {{עברית|ואכלת את עשב השדה}}, וקאל מבין להד'ה אלקצה {{עברית|אדם}} {{עברית|ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו}}. פסבחאן ד'ו אלמשיה אלתי לא תדרך גאיתהא וחכמתהא:</td>
</tr>
</table>
