חלק ב, פרק כב

חלק ב, פרק כב

עדיפותה הפילוסופית של הדעה שהעולם מחודש

1	הנחה א: מפשוט מתחייב פשוט משפט מוסכם על אריסטו ועל כל העוסקים בפילוסופיה, הוא: א) שמדבר פשוט אין מתחייב אלא דבר פשוט אחד; ב) ואם הדבר מורכב – מתחייבים ממנו דברים כמספר הדברים הפשוטים שהוא מורכב מהם. כך למשל: האש, שיש בה הרכבה של שתי איכויות – החם והיבש – מתחייב ממנה שהיא תחמם בחומהּ, ותייבש ביובשהּ. ג) וכן הדבר המורכב מחומר ומצורה, מתחייבים ממנו דברים מצד חומרו, ודברים מצד צורתו, אם היה בעל מורכבות רבה. מסקנה) לפי המשפט הזה אמר אריסטו שלא התחייב מן האל כחיוב ראשון אלא שֵׂכֶל אחד פשוט ותו לא.	קצ'יה מג'מע עליהא מן ארסטו ומן כל מן תפלסף, אן אלשי אלבסיט לא ימכן אן ילזם ענה אלא בסיט ואחד, ואן כאן אלשי מרכב פתלזם ענה אשיא עלי עדד מא פיה מן אלבסאיט אלתי תרכב מנהא. מת'אל ד'לך, אן אלנאר אלתי פיהא תרכיב כיפיתין אלחאר ואליאבס ילזם ענהא אן תסכ'ן בחרהא ותג'פף ביבסהא. וכד'לך אלשי אלמרכב מן מאדה וצורה תלזם ענה אשיא מן ג'הה' מאדתה ואשיא מן ג'הה' צורתה אן כאן כת'יר אלתראכיב. ובחסב הד'ה אלקצ'יה קאל ארסטו אנה מא לזם ען אללה לזומא אולא גיר עקל ואחד בסיט לא גיר.
2	הנחה ב: הכרח ביחס הדדי בין הסיבה לתוצאה משפט שני: לא כל דבר אקראי מתחייב מכל דבר אקראי, אלא תמיד קיים בהכרח יחס הדדי מסוים בין העילה (=סיבה) לבין העלול (=תוצאה) שלה. אפילו אצל המקרים: א) לא כל מקרה אקראי מתחייב מכל מקרה אקראי, כגון שתתחייב מאיכות כמות או מכמות איכות; ב) וכן לא תתחייב מהחומר צורה כלשהי; ג) ולא מהצורה חומר כלשהו.	קצ'יה ת'אניה, אנה מא ילזם אי שי אתפק ען אי שי אתפק, בל אנמא יכון אבדא בין אלעלה ומעלולהא מנאסבה' מא צ'רורה, חתי אלאעראץ' מא ילזם אי ערץ' אתפק ען אי ערץ' אתפק, מת'ל אן ילזם ען אלכיפיה כמיה או ען אלכמיה כיפיה, וכד'לך לא תלזם ען אלמאדה צורה' מא ולא ען אלצורה מאדה' מא.
3	הנחה ג: כוונה מאפשרת פעולות רבות מפועל אחד משפט שלישי: כל פועל הפועל בכוונה וברצון ולא בטבע, יש שהוא פועל פעולות שונות רבות.	קצ'יה ת'אלת'ה, אן כל פאעל יפעל בקצד ואראדה לא באלטבע פאנה קד יפעל אפעאלא מכ'תלפה כת'ירה.
4	הנחה ד: דרגות במורכבות העצמים משפט רביעי: המכלול המורכב מעצמים שונים זה ליד זה, ראוי יותר להיקרא "מורכב" מן המכלול המורכב מעצמים שונים באופן של התמזגות. למשל: העצם, לדוגמה, או הבשר, או העורקים והעצבים – פשוטים יותר ממכלול היד או הרגל המורכבת מעצבים ובשר ועורקים ועצמות. וזה ברור מכדי שיהיה צורך להוסיף בו דברים.	קצ'יה ראבעה, אן אלג'מלה אלמרכבה מן ג'ואהר מכ'תלפה מתג'אורה אחק באלתרכיב מן אלג'מלה אלמרכבה מן ג'ואהר מכ'תלפה תרכיב אמתזאג'. מת'אל ד'לך, אן אלעט'ם מת'לא או אללחם או אלערק ואלעצב אבסט מן ג'מלה אליד או אלרג'ל אלמרכבה מן עצב ולחם וערק ועט'ם, והד'א אבין מן אן יזאד פיה כלאם.
5	קושיה א: מהיכן הגיעה המורכבות? אחרי ההקדמות האלה אומר, שמה שציין אריסטו, שהשכל הראשון הוא סיבה לשני והשני סיבה לשלישי, וכן הלאה, אפילו היו דרגותיהם אלפים – השכל האחרון מהם הוא פשוט בלי ספק. מהיכן אם כן נמצאה המורכבות הקיימת במצויים האלה על דרך החיוב כמו שטוען אריסטו?	ובעד הד'ה אלמקדמאת פאקול, אן הד'א אלד'י יד'כרה ארסטו מן אן אלעקל אלאול סבב ללת'אני ואלת'אני סבב אלת'אלת' והכד'א לו דרג'הא אלאף, אלעקל אלאכ'יר מנהא בסיט הו בלא שך, פמן אין וג'ד אלתרכיב אלמוג'וד פי הד'ה אלמוג'ודאת עלי ג'הה' אללזום כמא יזעם ארסטו
6	שיטת אריסטו אינה מסבירה את המורכבות הנמצאת בעולם צעד א) אנחנו נודה "תסלים" לו לגבי כל מה שציין באשר לשכלים, שככל שהם רחוקים יותר מתחדשת בהם מורכבות של עניינים מאחר שמושכליהם רבים. אך גם אם נסכים לו בהשערה ובניחוש הזה, כיצד נעשו השכלים סיבה לכך שהגלגלים מתחייבים מהם? ואיזה יחס יש בין החומר לבין הנבדל שאין לו חומר כלל?	נחן נסלם לה כל מא יד'כרה מן אן אלעקול כל מא בעדת חדת' פיהא תרכיב מעאני אד' ומעקולאתהא כת'ירה, פמע אקרארנא לה בהד'א אלחדס ואלתכ'מין כיף צארת אלעקול סבבא ללזום אלאפלאך ענהא, ואי נסבה בין אלמאדה ואלמפארק אלד'י לא מאדה לה אצלא
7	צעד ב) נניח שאנו מודים לו שסיבתו של כל גלגל הוא שׂכל באופן הנזכר, מאחר שבשכל הזה יש מורכבות בהיותו משכיל את עצמו ואת זולתו, וכאילו הוא מורכב משני דברים, שמאחד משניהם מתחייב השכל השני שמתחתיו, ומהעניין האחר מתחייב הגלגל – יישאל וייאמר לו: העניין האחד הפשוט (=השכל) שהתחייב ממנו הגלגל, כיצד התחייב ממנו הגלגל, והרי הגלגל מורכב משני חומרים ומשתי צורות: חומר הגלגל וצורתו, וחומר הכוכב הקבוע בגלגל וצורתו?	והבך אנא סלמנא אן כל פלך סבבה עקל עלי אלצורה אלמד'כורה, אד' וד'לך אלעקל פיה תרכיב בכונה עקל ד'אתה וגירה, וכאנה מרכב מן שיין, אחד ד'ינך אלשיין ילזם ענה אלעקל אלאכ'ר אלד'י דונה, ואלמעני אלאכ'ר ילזם ענה אלפלך, פיסאל ויקאל לה ד'לך אלמעני אלואחד אלבסיט אלד'י לזם ענה אלפלך כיף לזם ענה אלפלך ואלפלך מרכב מן מאדתין וצורתין, מאדה' אלפלך וצורתה ומאדה' אלכוכב אלמרכוז פי אלפלך וצורתה
8	אם הדבר הוא על דרך החיוב, א) אין לנו מנוס בהכרח מלומר שלמורכב הזה יש סיבה מורכבת, שמחלקהּ האחד מתחייב גרם הגלגל ומחלקהּ האחר גרם הכוכב. זאת אם חומר כל הכוכבים אחד הוא. ב) אך ייתכן שהעצם של המאירים מביניהם הוא עצם מסוים, בעוד העצם של העמומים הוא עצם אחר. וידוע שכל גוף מורכב מחומרו ומצורתו. התברר לך אם כן שהעניינים האלה אינם עקביים עם דרך החיוב שהוא טען. ג) כמו כן גם השוני בתנועת הגלגלים אינו מתאים לסדר מיקומם אחד מתחת לשני כך שניתן יהיה לטעון על כך את דרך החיוב. וכבר ציינו זאת (ב,יט).	ואד'א כאן אלאמר עלי ג'הה' אללזום פלא בד לנא צ'רורה להד'א אלמרכב מן סבב מרכב ילזם ען ג'זיה אלואחד ג'רם אלפלך וען ג'זיה אלאכ'ר ג'רם אלכוכב, הד'א אן כאנת מאדה' אלכואכב כלהא ואחדה, וקד יכון ג'והר אלנייר מנהא ג'והר מא וג'והר אללטכ'ייה ג'והר אכ'ר. וקד עלם אן כל ג'סם מרכב מן מאדתה וצורתה. פקד תביין לך אנה לא תטרד הד'ה אלמעאני עלי ג'הה' אללזום אלד'י יד'כרה. וכד'לך איצ'א אכ'תלאף חרכה' אלאפלאך לא יחרז נט'אם תרתיב בעצ'הא תחת בעץ' חתי ידעי פי ד'לך ג'הה' אללזום. וקד ד'כרנא ד'לך.
9	קושיה ב: מדוע הגלגלים אינם מקבלים את צורת זולתם? ויש עוד דבר הסותר את כל מה שנקבע לגבי הדברים הטבעיים, אם בוחנים את מצב הגלגל: אם החומר של כל הגלגלים אחד, מדוע לא יתחייב שתועבר צורת גלגל זה לחומר (של הגלגל) האחר, כמו שקורה מתחת לגלגל הירח מצד מוכנותו של החומר? ומדוע מתקבעת הצורה הזאת בחומר הזה תמידית כאשר חומר הכול משותף? אלא אם כן יטען הטוען שחומרו של כל גלגל אינו חומרו של האחר, כך שגם צורת התנועה אינה מורה על החומר, וזה סותר את כל העקרונות.	והנא איצ'א אמר האד לכל מא קרר פי אלאמור אלטביעיה אן אעתבר חאל אלפלך, וד'לך אנה אד'א כאנת מאדה' אלאפלאך כלהא ואחדה לאי שי לא ילזם אן תנתקל צורה' הד'א אלפלך למאדה' אלאכ'ר כמא ג'רי מן דון פלך אלקמר מן ג'הה' אסתיהאל אלמאדה, ולאי שי ת'בתת הד'ה אלצורה פי הד'ה אלמאדה דאימא ומאדה' אלכל משתרכה, אללהם אלא אן ידעי מדעי אן כל פלך מאדתה גיר מאדה' אלאכ'ר, פלא תכון אד'א' צורה' אלחרכה תדל עלי אלמאדה, והד'א נקץ' אלאצול כלהא.
10	קושיה ג: מדוע הכוכבים אינם מקבלים את מאפייני זולתם? ועוד: אם חומרם של כל הכוכבים אחד הוא, במה נבדלים פרטיהם – האם בצורות, או במקרים? בכל אחד משני האופנים, היה מתחייב שיועברו הצורות האלה או המקרים האלה ויבואו זה אחר זה אל כל אחד מהם, כדי שמוכנותו (של החומר) לא תיבטל.	ואיצ'א אלכואכב אן כאנת מאדתהא כלהא ואחדה פבמא ד'א תבאינת אשכ'אצהא, הל בצור או באעראץ' ועלי אי אלוג'הין כאן ילזם אן תנתקל תלך אלצור או תלך אלאעראץ' ותתעאקב עלי כל ואחד מנהא חתי לא יבטל אלאסתיהאל.
11	מסקנה מקושיות ב-ג: הגלגלים והכוכבים שונים מהותית זה מזה בזאת יתברר לך שכשאנחנו אומרים "חומר הגלגלים" או "חומר הכוכבים", אין בכך שום קשר למשמעות החומר שאצלנו, ואין זה אלא מינוח רב־משמעי ("שיתוף בשם"); ושלכל מצוי מגופי הגלגלים האלה יש מציאות מיוחדת לו שאין הוא שותף בה עם זולתו. אם כן במה חל השיתוף בתנועת הגלגלים הסיבובית, או בקביעות הכוכבים?	ובהד'א יתביין לך אן קולנא מאדה' אלאפלאך או מאדה' אלכואכב ליס פיה שי מן מעני הד'ה אלמאדה, ואנמא הד'א אשתראך פי אלאסם, ואן כל מוג'וד מן תלך אלאג'סאם אלפלכיה לה וג'וד יכ'צה לא ישארך פיה גירה, פבמא ד'א וקע אלאשתראך פי חרכה' אלאפלאך דורא או ת'בות אלכואכב.
12	הדעה שהעולם מחודש פותרת את כל הקשיים האלה אך אם אנו מאמינים שכל זה בכוונת מכוון שפעל אותו וייחד אותו כמו שגזרה חכמתו שאינה ניתנת להשגה – אף לא אחת מכל השאלות האלה אינה מחייבת אותנו. אלא הדבר קשה רק על הטוען שכל זה על דרך החיוב ולא ברצון רוצה. וזוהי דעה שאינה תואמת את סדר המציאות, ולא ניתן לה טעם ולא טיעון משכנע, ויחד עם זאת נובעות ממנה זרויות גדולות מאוד. דהיינו שהאלוה, שכל בר־דעת מודה שהוא שלם בכל מיני השלמויות – נעשתה מציאותו כלפי כל הנמצאים כזו שאין הוא יכול ליצור דבר. אפילו רצה להאריך כנף זבוב או לקצר רגל תולעת – לא יכול. אבל אריסטו טוען שאין הוא רוצה בזה, ושבלתי אפשרי שהוא ירצה אחרת, ואין זה ממה שמוסיף לו שלמות, אלא אולי הוא חסרון מבחינה מסוימת.	אמא אד'א אעתקדנא אן הד'א כלה בקצד קאצד פעלה וכ'צצה כמא אקתצ'ת חכמתה אלתי לא תדרך, פלא ילזמנא שי מן הד'ה אלמסאיל כלהא, בל אנמא תלזם מן ידעי אן הד'א כלה עלי ג'הה' אללזום לא באראדה' מריד, והו ראי לם יג'ר אמרה עלי נט'אם אלוג'וד, ולא אעטית פיה עלה ולא חג'ה מקנעה, ותבעתה מע ד'לך שנאעאת עט'ימה ג'דא, והי כון אלאלאה אלד'י יקר כל עאקל בכמאלה בג'מיע אנחא אלכמאלאת צאר וג'ודה ענד כל אלמוג'ודאת לא יבדי שיא, ולו ראם אן יטול ג'נאח ד'באבה או ינקץ רג'ל דודה למא קדר. לכן ארסטו יקול אנה לא ירום הד'א, ויסתחיל עליה אן יריד כ'לאף הד'א, וליס הד'א ממא יזידה כמאל בל לעלה נקץ באעתבאר מא.
13	רוב דברי אריסטו על העולם העל-ירחי הם בגדר השערה וניחוש בלבד כללו של דבר אומר לך, ואף על פי שאני יודע שרבים מן הקנאים (לאריסטו) יְיחסו לי בדברים האלה מיעוט הבנת דבריהם או נטייה מכוונת מהם, הרי לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשגתי והבנתי למרות קוצר ידי. וזהו הכלל: כל מה שאמר אריסטו לגבי כלל המציאות, מסמוך לגלגל הירח עד מרכז הארץ – הוא נכון בלי ספק, ולא יסטה ממנו אלא מי שלא הבין אותו או מי שהיו לו דעות קדומות שהוא רוצה להגן עליהן, או שהדעות האלה גורמות לו להכחיש את הגלוי לעין. אך כל מה שדיבר עליו אריסטו מגלגל הירח ומעלה – כולו כעין השערה וניחוש מלבד כמה דברים; כל שכן במה שאמר לגבי סדר השכלים, וחלק מן הדעות המטפיזיות האלה שהוא מאמין בהן, ושיש בהן זרויות גדולות וחסרונות גלויים וברורים בכל האומות והפצת (דעות) רעות, ואין לו הוכחה להן.	וג'מלה אקול לך, ואן כנת אעלם אן כת'יר מן אלמתעצבין ינסבני פי הד'ה אלאקאויל אמא לקלה' פהם כלאמהם או ללחיד ענה באלקצד, לכני ליס מן אג'ל הד'א אמתנע מן אן אקול מא אדרכתה ופהמתה עלי חאל קצורי. ותלך אלג'מלה הי, אן כל מא קאלה ארסטו פי ג'מיע אלמוג'וד אלד'י מן לדן פלך אלקמר אלי מרכז אלארץ' הו צחיח בלא ריב, ולא יעדל ענה אלא מן לם יפהמה או מן תקדמת לה ארא יריד אלד'ב ענהא, או תקודה תלך אלארא לאנכאר אמר משאהד. אמא ג'מיע מא יתכלם פיה ארסטו מן פלך אלקמר למא פוקה, פכלה שבה חדס ותכ'מין אלא בעץ' אשיא, פנאהיך פי מא יקולה פי תרתיב אלעקול, ובעץ' הד'ה אלארא אלאלאהיה אלתי יעתקדהא ופיהא אלשנאעאת אלעט'ימה ואלפסאדאת אלט'אהרה אלביינה פי ג'מיע אלאמם ואד'אעאת אלשרור, ולא ברהאן לה עליהא.
14	ההכרעה במקום שאין ודאות, ומכאן עדיפותה של דעת החידוש אל תבקר את היותי מונה את הספקות המתחייבים מדעתו ותאמר: האם בספקות מפריכים דעה או מאששים את הפכהּ? אכן, הדבר אינו כן. אבל אנו נוהגים עם הפילוסוף הזה כמו שציווּנו ההולכים אחריו לנהוג עמו. כי אלכסנדר (מאפרודיסיאס) הבהיר שכל מה שאין עליו הוכחה – ראוי להניח את שני הצדדים בעניין זה, ולראות מה הם הספקות המתחייבים מכל אחת מן העמדות הנגדיות, ולהאמין בעמדה המעוררת פחות ספקות. וכך אמר אלכסנדר שיש לנקוט בכל הדעות המטפיזיות שאריסטו מחזיק בהן שאין עליהן הוכחות. כי כל מי שאחרי אריסטו אומר שדברי אריסטו הם בעלי הספקות המעטים ביותר מכל מה שניתן לומר. וכך עשינו אנחנו, כאשר התאמת לנו שהשאלה הזאת – האם השמים מתהווים או קיימים מאז ומקדם – אין הוכחה על אף צד מן העמדות הנגדיות לגביה. הבהרנו את הספקות המתחייבים מכל אחת משתי הדעות, והראינו לך שדעת הקדמות היא בעלת ספקות רבים יותר, ומזיקה יותר במה שראוי להאמין ביחס לאלוה, בנוסף לכך שהחידוש הוא דעת אבינו אברהם ונביאנו משה עליהם השלום.	ולא תנתקד כוני עדדת אלשכוך אלתי תלזם ראיה ותקול, והל באלשכוך יבטל ראי או ית'בת נקיצ'ה. נעם אן אלאמר ליס כד'לך, לכן נחן נעאמל הד'א אלפילסוף במא אמרנא אן נעאמלה בה תבאעה, וד'לך אן אלאסכנדר קד ביין אן כל מא לא יקום עליה ברהאן פינבגי אן יפרץ' טרפי אלנקיץ' פי ד'לך אלאמר, וירי מא ילזם כל ואחד מן אלנקיצ'ין מן אלשכוך, ויעתקד אקלהא שכוך. וכד'לך קאל אלאסכנדר אנה יג'רי אלאמר פי כל מא יקולה ארסטו מן אלארא אלאלאהיה אלתי לא יקום עליהא ברהאן, פאן כל מא תאכ'ר בעד ארסטו יקול אן אלד'י קאלה פיהא ארסטו אקל שכוך מן כל מא עסאה אן יקאל. והכד'א פעלנא נחן למא צח ענדנא אן הד'ה אלמסאלה והי הל אלסמא כאינה או אזליה לא ברהאן עלי אחד אלנקיצ'ין פיהא, ובינא אלשכוך אללאזמה לכל ואחד מן אלראיין, אט'הרנא לך אן ראי אלקדם אכת'ר שכוך ואצ'ר פי מא ינבגי אן יעתקד פי חק אלאלאה, מצ'אף אלי כון אלחדות' ראי אבינא אברהם ונבינא משה עליהמא אלסלאם.
15	הכנה לפרק הבא מאחר שהזכרנו את בחינת הדעות על ידי ספקות, מצאתי לנכון לבאר לך משהו בזה.	ואד' וד'כרנא אעתבאר אלארא באלשכוך פקד ארי אן אביין לך פי ד'לך שיא: